שרלוק הולמס – כל הסיפורים – כרך א

תרגום מחודש ומעודכן על ידי מאיה פלדמן לשני קבצי הסיפורים הראשונים המגוללים את הרפתקאותיו של הבלש הנודע ביותר בכל הזמנים, שרלוק הולמס.
56 הסיפורים שכתב ארתור קונן דויל, המתארים את הרפתקאותיהם של הולמס וידידו הרופא, ד"ר ווטסון, התפרסמו בקביעות בכתב העת "הסטרנד" באנגליה בשנים 1891-1893, ובהמשך קובצו בארבעה קבצי סיפורים קצרים.
בשני הקבצים הראשונים: "הרפתקאות שרלוק הולמס", ו"זיכרונות שרלוק הולמס", מתוודע הקורא אל הבלש האקסצנטרי, השחצן והמבריק ולידידו הנאמן והחביב, המקפיד לשאול ולתמוה על גאוניותו של הולמס – ממש כמו הקורא – רק כדי לזכות בתשובה המוכרת "אלמנטרי, ווטסון ידידי".

סיפורי שרלוק הולמס ראו אור בעברית בהוצאת זמורה ביתן באמצע שנות ה-80, אך מאז אזלו מזמן בדפוס. כך קרה שדור שלם התוודע לבלש הבריטי מרחוב בייקר דרך דמותו בתרבות הפופולרית (המקטרת, הגלימה והכובע המשובץ), אך רק מעטים קראו את סיפוריו ממש.
כמה מהם מכירים את הרגליו המוזרים: הניסויים בכימיה, אחסון הטבק בנעל הבית הטורקית, הנגינה בכינור וההתמכרות לקוקאין? מי יודע כי שני הגברים המבוגרים והרציניים, הולמס ווטסון, למעשה התגוררו ביחד? הסיפורים סוחפים את הקורא העכשווי אל פינותיה האפלות של לונדון הוויקטוריאנית, בעקבות תעלומות מצמררות ומפתיעות שתחכומן עומד היטב במבחן הזמן.
וכידוע כיום המבחן הזה לא קל: בעידן סדרות הפשע הטלוויזיוניות, וסרטי המתח וההרפתקאות ההוליוודיים משופעי האפקטים, מפגינים הולמס ווטסון את ההגיון הפשוט של האדם במיטבו: הבחנה מדוקדקת בפרטים, ידע נרחב, תושיה והסקת מסקנות גאונית.

זאת ועוד, כפי שכותב מיכאל הנדלזלץ בהקדמה מאירת עינים הנלוות לספר זה, הבלש המוכר ביותר בעולם אינו בהכרח הבלש המוצלח ביותר בקנה מידה משטרתי: בשמונה מתוך הסיפורים מצליח הולמס לפתור את התעלומה, אבל לא לתפוס את האשמים. בשלושה מן המקרים מצליח הולמס ללכוד את האשם, אבל מחליט לא להסגיר אותו לידי החוק. הוא מסתפק בכך שמי שאינם אשמים לא ייענשו, אבל גם מבצר לעצמו מעמד – שעוד ילך ויתפתח בסיפורים שעוד ייכתבו – של מי שאיננו לצד החוק, אלא לצד הצדק. הוא החוקר, הקטגור, הסנגור והשופט, ווטסון הוא חבר המושבעים הבריטי, בן דמותו של הקורא: ישר, תם לבב והוגן, ללא מורא וללא משוא פנים.