מחשבה ממתינה – אשכול נבו

לְנִמְרוֹד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב לְהַגִּיד לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, אֲבָל הִיא בְּאֶמְצַע שִׂיחַת טֵלֵפוֹן, אָז הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר עַל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ עַד שֶׁהִיא תְּסַיֵּם לְדַבֵּר. נִמְרוֹד הוֹלֵךְ לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, מֵנִיחַ אֶת הַמַּחְשָׁבָה בְּקֻפְסַת נַעֲלַיִם וּמְרַפֵּד בְּצֶמֶר גֶּפֶן שֶׁיִּהְיֶה לָהּ נָעִים. אֲבָל אָז מִתְבָּרֵר שֶׁלַּמַּחְשָׁבָה יֵשׁ רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהּ.

מַחְשָׁבָה מַמְתִּינָה, סִפְרוֹ הַשֵּׁנִי לִילָדִים שֶׁל אֶשְׁכּוֹל נְבוֹ, הוּא סִפּוּר עַל סַבְלָנוּת, עַל הַקְשָׁבָה, וְעַל הַדְּבָרִים הַיָּפִים וְהַבִּלְתִּי צְפוּיִים שֶׁיְּכוֹלִים לִקְרוֹת בִּזְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ מְחַכִּים.

אֶשְׁכּוֹל נְבוֹ הוּא אַחַד הַסּוֹפְרִים הָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ. סְפָרָיו תֻּרְגְּמוּ לִ־12 שָׂפוֹת וְזָכוּ בִּשְׁבָחִים וּבִפְרָסִים. גַּם אֶת סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים, אַבָּא שֶׁל עֲמַלְיָה נוֹסֵעַ לְאוֹסְטְרַלְיָה, אִיֵּר דֶיְוִיד הוֹל. הַסֵּפֶר עֻבַּד לְמַחֲזֶה שֶׁל תֵּאַטְרוֹן חֵיפָה וְזָכָה לְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת:

"הַסֵּפֶר מַחְזִיר לְסִפְרוּת הַיְּלָדִים אֶת הַבִּטָּחוֹן שֶׁיְּלָדִים יוֹדְעִים לִקְרֹא בֵּין הַשּׁוּרוֹת, גַּם כְּשֶׁמְּדֻבָּר בִּרְגָשׁוֹת מֻרְכָּבִים."

יָעֵל דָּר, הָאָרֶץ