היש הגדול, ביוגרפיה של פנחס ספיר

הביוגרפיה המסעירה של פנחס ספיר (1975-1907), שר האוצר השלישי של ישראל, נמתחת בין הצמתים הגורליים של הפוליטיקה והכלכלה הישראליות ומתערבלת בזרמיהן המנוגדים. ספיר, ממקימיה של התעשייה בישראל, היה סוציאל-דמוקרט שהאמין במשק חופשי, איש מפלגת העבודה שפתח אשנב לרוח הפרצים של היוזמה הפרטית. כשר אוצר הוא הזרים כספים לבניית התנחלויות, ובה בעת החזיק בעמדות יוניות מובהקות ולא הסתיר את התנגדותו להתנחלות מעבר לקו הירוק. דרכו ממחיזה באופן דרמתי עולם של סתירות ותמורות, שעקבותיהן ניכרות אולי יותר מאי פעם בישראל של ימינו.

היש הגדול מבוסס על תחקיר היסטורי מקיף, הכולל מגוון מקורות וראיונות עם אישים רבים. העובדות הביוגרפיות משתלבות בתשבץ ספרותי מורכב, שנע בין סגנונות כתיבה ומצבי תודעה שונים, ממש כפי שחיי ספיר נודדים בין סיפורים למספרים, ובין מצבי רוח לאומיים לגחמות פרטיות. ספיר של היש הגדול חולף במסדרונות השררה בלי להיעשות לבן בית, מכביד בגופו על שגרות מחשבה ומעשה, מאפיל במחוות גורפות על גינוני שלטון. האיש שלא התרווח מעולם בשום מקום התנהל בפוליטיקה הישראלית כאורח הנבוך מפני שהותו המתארכת: במנהגיו החריגים, כמו גם בטקסט המתחקה אחריהם, משתקפים נורמות וקודים שמעולם לא הסתגל אליהם, רעשי-רקע ורחשי-לוואי הנקלטים באוזנו של הזר-למחצה. הספר כרוי למה שספיר עשה ולמה שנמנע מלעשות; הוא מקיף את היש הגדול ויוצא בעקבות האין המחלחל במרווחיו. מאחורי ה"כייין" הרועם של ספיר, נשמעת בו הצטברותו האטית של ה"לא". כך, הפרק האחרון הוא מעין ארכיב פרטי של פתקאות ספיריות, המוליך מסירובו החידתי להתמנות לראש ממשלה אל אפשרות הסירוב הניצבות בפני מחברת הספר בישראל של ימינו; ובעצם, אל הרגע הפוליטי הנוכחי שממנו בוקע הספר הזה, ואשר אליו הוא ממען.