תעלומה בגן השעשועים

"מְשַׁעֲמֵם," אָמַר חָצָב. "עָבְרוּ שְׁלֹשָה יָמִים מֵאָז פּתָ רְַנוּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּנוּ וּכְלוּם לֹא קוֹרֶה."
"מַה חָשַׁבְתָּ, שֶׁמֵּרֶגַע שֶׁפּתָ רְַנוּ תַּעֲלוּמָה אַחַת מִיָּד יָצוּצוּ ה רְַפּתַקְָאוֹת חֲדָשׁוֹת?"
אבֲלָ הַתַּעֲלוּמָה נצִּבְהָ מַָמּשׁ מוּל עֵינֵינוּ. רֹב הַמִּתְקָנִים בּגְןַ הַשַּׁעֲשׁוּעִים, שָׁם יָשַׁבְנוּ, הָיוּ הֲרוּסִים. הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁמִּישֶׁהוּ חִבֵּל בּהֶָם בְּכַוָּנָה. מִיּדָ למְָחֳרָת
התִחְַלנְוּ , א רְַבּעַַת הַבַּלָּשִׁים מִִכּתָּה ג', בְּמַעֲקָבִים בּגְןַ הַשַּׁעֲשׁוּעִים. הָיוּ לָנוּ אֲפלִּוּ שְׁנֵי חֲשׁוּדִים. אֲבָל הַדְּבָרִים הָלְכוּ והְסְִתַּבְּכוּ…

הרְַפַּתְקָה נוֹסֶפתֶ שֶׁל חֲבוּרַת חֲבָל עַל הַזְּמַן – עָמִית, הֲדַס וְחָצָב מֵהִַיּשּׁוּב הַקְּהִלָּתִי בַּגָּלִיל, וַחֲבֵרָם זוּהֵיר מֵהַכְּפָר הַשָּׁכֵן.