שלי מהבית – קרטון

טוֹטוֹ רוֹצֶה לְשַׂחֵק עִם לָה־לָה עַל שְׂפַת הַיָּם, אֲבָל כָּל הַמִּשְׂחָקִים הֵם שֶׁל לָה־לָה מֵהַבַּיִת וְהִיא לֹא מוּכָנָה לְשַׁתֵּף. מַזָּל שֶׁלְּטוֹטוֹ יֵשׁ סַבְלָנוּת. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שָׁוֶה בִּמְיֻחָד, וְשֶׁבַּסּוֹף הֲכִי כֵּיף לְשַׂחֵק יַחַד.

טוֹטוֹ, פִּילוֹן תָּמִים וְשׁוֹבָב, הוּא גִּבּוֹר הַסִּדְרָה טוֹטוֹ וַחֲבֵרִים, הַמְּסַפֶּרֶת סִפּוּרִים מַצְחִיקִים
וּמְלֵאֵי דִּמְיוֹן עַל נוֹשְׂאִים שֶׁמַּעֲסִיקִים יְלָדִים.

הַסִּדְרָה מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת אוֹרִית בֶּרְגְמָן זָכְתָה בִּפְרַס דַּףדַּף וְעֻבְּדָה לְהַצָּגָה בְּתֵאַטְרוֹן הַקָּרוֹן.