צונאמי בחוף יאלה

ברוך תור רז, סופר ילדים ותיק ומוכר, ואלמוגה אילן, הושפעו מאוד מהצונאמי בסרי-לאנקה שסחף איתו לים אלפי אנשים, הרס את בתיהם ורכושם והוכיח פעם נוספת לבני האדם את כוחו הרסני והבלתי-נשלט של הטבע.

השניים נסעו לסרי לנקה פעמים מספר, כדי לקחת חלק בהתמודדות האמיצה והמיוחדת של שוכני חופי הים, שלאחר האסון הנורא התארגנו לעזרה הדדית ולשיבה לחיים מהר ככל הניתן. מסעם לארץ המוכה והתרשמותם מכוח החיים של אנשי סרי-לנקה הוא שהביא אותם לכתוב את הסיפור הזה.

כדי לספר את הסיפור מזוויות שונות, יצרו שני המחברים את המשפחה, עליה מסופר בספר, שהצונאמי תפס כל אחד מהם במקום אחר.

בראש המשפחה עומד סבא גמיני, הגר בעיירת דייגים בדרום האי סרי-לנקה, ליד הים. איתו גרה בתו מנג'וּלה, בעלה הדייג אוּפנדרה ובניהם ג'מיט וסוּמאטי. בנו הבכור של סבא גמיני, פלה, הוא מדריך ומשגיח בשמורת 'יאלה', והוא מתגורר בשולי השמורה עם אשתו צ'נדרה ובנותיו נליני וקמלה.

גלי הצונאמי השוטפים את החוף מפתיעים את כל יושבי האי, רק חיות הבר שקלטו את אותות הסכנה נמלטו אל ההרים.

סוּמאטי הקשור לצמרת הדקל, במצוות סבו, עוצם את עיניו וסותם את אפו כשהגלים הענקיים מכים בגזע בפראות, כמנסים לתלוש אותו ולסחוף אותו אל מעמקי הים. רק כשהדקל מפסיק להתנועע מצד אל צד, הוא מעז לפקוח את עיניו ומגלה שהעולם המוכר לו נעלם. הוא נמצא 'במדבר מים' שאין בו דבר, זולת צמרות דקלי הקוקוס המבצבצים מהמים.