על הגשר הקט

עַל הַגֶּשֶׁר הַקָּט,
לִפְנוֹת עֶרֶב שַׁבָּת,
אַט פָּסַע לוֹ אֶלְעָד וְהָלַךְ.
עֲנַף עֲרָבָה
שֶׁאָסַף בַּסְּבִיבָה,
בַּחֲטָף עַל פְּנֵי מַיִם שִׁלַּח.

בְּנֶפֶשׁ עוֹלֶצֶת,
בְּרֶגֶל נִמְרֶצֶת,
דָּלַק אַחֲרֵי הֶעָנָף.
דָּהוֹר וְשָׁעוֹט
הִתְרַחֵק הַפָּעוֹט,
וּכְמוֹ סוּס הוּא צָהַל וְצָנַף.

הֶעָנָף הִסְתַּחְרֵר
וְנִסְחַף כֹּה מַהֵר
– לֹא הִבְחִין כְּבָר אֶלְעָד בְּקָצֵהוּ.
בְּתֹם הָרִיצָה
הִתְעַיֵּף וְרָצָה
לַחֲזֹר, אַךְ הַגֶּשֶׁר – אַיֵּהוּ?

כָּךְ נִפְתַּחַת הַהַרְפַּתְקָה הַקְּסוּמָה שֶׁל אֶלְעָד, שֶׁתּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ, וּפוֹגֵשׁ יְדִידִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. הַאִם יַסְפִּיק לָשׁוּב אֶל הַגֶּשֶׁר הַקָּט לִפְנֵי רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה? וּמִי הֵם הַיְּדִידִים, שֶׁעוֹזְרִים לוֹ בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה?

חֲגִיגָה שֶׁל טֶבַע, צְבַע וּמִלָּה בְּסֵפֶר יְלָדִים מֻפְלָא.
לְקוֹרְאִים צְעִירִים, מִגִּיל שָׁלוֹשׁ וְעַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים.