מעבר לגבול-ארצות אסורות מסעות ומפגשים

"האופוריה הנובעת מהניצחון על ישראל מעורבת באיבה עצומה. שוב ושוב זועק הקהל את המילה 'דם'. מתחת לבמה תלוי ציור ענק, המתאר את חורבנה של לבנון מפצצות ישראליות ואמריקניות. בין החורבות שוכבים במארב שני לוחמי 'חזב אללה', אחד חמוש בקלצ'ניקוב והשני באר-פי-ג'י. שניהם מכוונים את נשקם לעבר גבעת גולגולות מדממות, חובשות קסדות, של חיילי צה"ל. מאחורי הלוחמים המאוירים לא שכח הצייר העלום להוסיף את מצלמת הווידיאו המנציחה את הפיגוע. ה'חזב אללה' גאה בתחכומו הטכנולוגי שאִפשר לו לתפעל ביעילות קטלנית מטעני צד נגד צה"ל. הצגת פרטי הפרטים של הפיגועים נגד חיילי צה"ל מצמררת. 'זה כל ההבדל בינינו לבינם,' מסביר לי בכיר ב'חזב אללה', 'אנחנו אוהבים את המוות, והם את החיים'.
כל האירוע הזה מבוים בסגנון פשיסטי: הפעילים מוכנסים לאצטדיון בסדר מופתי, צועדים בשורות ישרות כסרגל. התמונה הפנורמית נתפסת כולה במצלמות הטלוויזיה. מאוחר יותר ישודר הטקס במהדורות החדשות המקומיות. שירי לכת צבאיים מושמעים ללא הרף לשלהוב הקהל. לאחר מכן בא תורו של פולחן המנהיג.
כאשר 'נסיך המאמינים' מופיע מאחורי המסך האדום שבירכתי הבמה, אלפי גרונות שואגים סיסמאות וקריאות דתיות. ים של דגלים מורם אל על ואגרופים מונפים למעלה בהצדעה. יש ביניהם המותחים את זרועם ואת אצבעותיהם במועל יד נאצי". (בנת ג'ביל, לבנון, מאי 2000)

העיתונאי אלדד בק מ"ידיעות אחרונות" מחזיק בדרכון אירופי המאפשר לו לצאת לגיחות למדינות מוסלמיות רבות, בהן סוריה, לבנון, עיראק, איראן, פקיסטן ואפגניסטן. זהותו הישראלית של בק היא ברורה וידועה, מן הסתם, גם ל"צד השני". בנסיעותיו הרבות בעולם הערבי נחשף בק לעוינות הקשה כלפי ישראלים בפרט וכלפי יהודים בכלל. עם זאת, הוא שומר על אופטימיות מהולה בחיבה גלויה לאנושיות ולחום הקיימים בקרב בני האדם גם מצדו האחר של הגבול.

מעבר לגבול אינו מטפח אשליות שווא בדבר פתרונות קסם מיידיים. הוא מתמקד בתיאור המציאות, סבוכה ככל שהיא. למרבה האירוניה, בק נתקל בחומה מתעבה של חשדנות גם בישראל, שרשויותיה החלו לפעול לאחרונה כדי למנוע ביקורים של עיתונאים ישראלים במדינות עוינות, אולי משום שתיאור אנושי של חיי היומיום באיראן עלול לצנן את להט התמיכה "במערכה המדינית הבין-לאומית, שישראל מנהלת בשנים האחרונות נגד איראן".