מלך העולם (מוחמד עלי)

כאילו הכל כבר נאמר על מוחמד עלי, הכל, עד שבא דייוויד רֶמְניק וכתב על השנים הראשונות לקריירה של מי שהסופר האמריקאי הגדול נורמן מֵיילר כינה "הפסיכולוג הראשון של הגוף".

מלך העולם אינו ביוגרפיה ספורטיבית סתם או הומאז' פשוט לאגדת הספורט המחשמלת ביותר של המאה העשרים. מבעד לסיפור עלייתו של גיבורו, זהו גם דיוקן פוליטי-היסטורי חריף של אמריקה בשנות השישים הסוערות, ששינו לעד את הפוליטיקה הגזענית של האומה ואת תרבותה הפופולרית. אלה שנות ההסתבכות במלחמת וייטנאם, תנועת המחאה של ילדי הפרחים, המאבק למען זכויות אדם ושוויון זכויות בין שחורים ללבנים, הרציחות הפוליטיות הגדולות (קנדי, מֶלקוֹלם X, מרטין לותר קינג). ואלה גם השנים שבהן התגלגל צעיר רברבן מלוּאיוויל שבדרום הגזעני, שנוא-נפשם של כתבי הספורט, קסיוס מַרסֶלוּס קלֵיי שמו, ונעשה למוחמד עלי המפורסם, מעצב וראי של דורו, מטאור-ספורט אמריקאי שהוא גם שחור וגם מוסלמי, אלוף עולם בניגוד לכל יחסי ההימורים, שידע לעקוץ כדבורה לא רק בזירת האיגרוף אלא גם בדיבור חד-לשון, שסירב להתגייס לצבא ולשרת בווייטנאם, אינדיבידואל מושבע שחמק מכל סְטֵרֵאוֹטיפּ וחבט בכל דעה קדומה על השחורים.

דייוויד רֶמניק מספר בפירוט מלא-חיים על קרבות האליפות הראשונים של עלי עם שני המתאגרפים השחורים הגדולים באותו זמן, פְלוֹיד פּאטֶרסוֹן (השחור "הטוב"), וסוֹני ליסְטוֹן (השחור "הרע"). הוא מראה כיצד בתוך כך ברא עלי את עצמו כיצירת דמיונו שלו: לא רק ספורטאי מזַן אחר, שאינו מתבטל בפני הממסד – שום ממסד – אלא גם סוג אחר של אדם שחור, שאמריקה הלבנה האדנותית אינה יכולה עוד לבטל, לשעבד, וללהק כרצונה לתפקיד חברתי מוגדר. לא פלא שספרו האחרון של רמניק הוא על ברק אובמה.

ובין השורות, מלך העולם הוא אולי גם סיפור אהבה של רמניק, שאת הקריירה העיתונאית המפוארת שלו החל ככתב ספורט – אהבה מלאת געגועים גם לעלי המתקרב לגיל שבעים, הטיטן הזה שהיום נרעד כולו ממחלת פרקינסון, וגם לעיתונות הספורט האמריקאית של העידן הישן, לפני האינטרנט והטלפון הנייד, עיתונות רעננה, רעבה, אלגנטית, חצופה, עיתונות שהיא ספרות יפה במיטבה