כשסבא אליהו היה קטן – אין כמו בבית

מָה עוֹשֶׂה אֵלִיָּהוּ אַחֲרֵי שֶׁמְּגָרְשִׁים אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵהַבַּיִת וְהֵם נֶאֱלָצִים לִישֹׁן בַּחוּץ? וְאֵיךְ הַמַּצָּב מִסְתַּבֵּךְ עוֹד יוֹתֵר כְּשֶׁמִּצְטָרֶפֶת לַכִּתָּה שֶׁלּוֹ חֶדְוָה, שֶׁאוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת צָרוֹת, לְהִתְחַצֵּף וְלִרְקֹד רִקּוּדִים אִינְדִּיָּאנִיִּים? בּוֹאוּ וְהִצְטָרְפוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ בְּהַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה, מְשַׁעֲשַׁעַת וּמַפְתִּיעָה שֶׁבָּהּ הוּא שׁוּב מוֹכִיחַ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל קֹשִי.

אֵין כְּמוֹ בַּבַּיִת הוּא הַשְּׁלִישִׁי בַּסִּדְרָה הָאֲהוּבָה כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן, הַשּׁוֹאֶבֶת הַשְׁרָאָה מִסִּפּוּרִים שֶׁשָּׁמַע יָנֵץ לֵוִי מֵאָבִיו עַל יַלְדוּתוֹ בְּתֵל אָבִיב

בִּשְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים.

יָנֵץ לֵוִי הוּא סוֹפֵר עֲטוּר שְׁבָחִים, תַּסְרִיטַאי וְאָמַּן בָּמָה. סְפָרָיו לִילָדִים וּלְנֹעַר: הַרְפַּתְקְאוֹת דּוֹד אַרְיֵה, סִפּוּרֵי אִישׁ הַיַּעַר, הַמּוֹרָה דְּרוֹרָה לֹא מִפְלֶצֶת וְהַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל וּבֵית הַחֲרשֶׁת לִרְגָשׁוֹת.

אָבִי בְּלָיֶיר הוּא מְאַיֵּר, אָנִימָטוֹר, יוֹצֵר קוֹמִיקְס וּבִימַאי אָנִימַצְיָה מָעֳרָךְ.

"סִפּוּר מְצֻיָּן — סוֹחֵף, מַכְמִיר לֵב, אֲפִלּוּ נוֹעָז." עָפְרָה רוֹדְנֶר, הָאָרֶץ

"הָאִיּוּרִים מֻשְׁלָמִים וְיוֹצְרִים חֲוָיַת קְרִיאָה נֶהֱדֶרֶת." מֵאִירָה בַּרְנֵעַ־גוֹלְדְבֵּרְג, MAKO

"סֵפֶר חָשׁוּב מֵאֵין כָּמוֹהוּ." עֲטָרָה אֹפֶק