יש תנין בקצה הנחל הזה

לְשָׁפָן קָטָן וְשָׁפָן גָּדוֹל תָּמִיד יֵשׁ סִבָּה לִמְרִיבָה: שֶׁל מִי הַסִּירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמָּצְאוּ, מִי מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לָשׁוּט, וְכַמּוּבָן – הַאִם יֵשׁ תַּנִּין בַּנַּחַל. אֲבָל כְּשֶׁאַחַת הַמְּרִיבוֹת מְקַבֶּלֶת תַּפְנִית מַפְתִּיעָה, הֵם מְגַלִּים שֶׁאֲפִלּוּ אִם רָבִים כָּל הַיּ וֹם – בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, אַחִים תָּמִיד נִשְׁאָרִים אַחִים.

סִפּוּר מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְעוֹרֵר הִזְדַּהוּת עַל יְחָסִים בֵּין אַחִים, וְעַל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמֶת בַּמִּשְׁפָּחָה וּבִכְלָל.

עֲדִי גּוֹלָן הִיא קְלִינָאִית תִּקְשֹׁרֶת וְאִמָּא לִשְׁנֵי בָּנִים שֶׁאוֹהֲבִים לָרִיב, אֲבָל אוֹהֲבִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי אֲפִלּוּ יוֹתֵר. זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן.

אֲבִיאֵל בָּסִיל הוּא מְאַיֵּר, מַרְצֶה וְסוֹפֵר יְלָדִים, וְגַם אַבָּא לִשְׁתֵּי בָּנוֹת שֶׁלֹּא מַפְסִיקוֹת לָרִיב, אֲבָל גַּם לְהַשְׁלִים.