טייסון  – קאתי קופמנס

יש כאלה שאומרים ששלוש עשרה זה מספר מזל, אבל עבורי המספר הזה הוא המספר המקולל מכולם. לפני שלוש עשרה שנים, האישה שבה הייתי מאוהב עד כלות עזבה אותי מול המזבח. כשזה קרה, הייתי פגוע. שבור. מושפל.בור נפער בי. חלל שלא התמלא ולא נתתי לאף אחת אחרת למלא, וזה נמשך ככה כבר שנים. העולם סובב על צירו כרגיל בעוד אני יושב מהצד ומאפשר לחיים לחלוף על פניי.

ועכשיו, ללא הכנה מוקדמת, היא חזרה אל חיי, והנוכחות שלה מזכירה לי את כל טעויות העבר ולא מפסיקה לענות אותי. אני עדיין זוכר איך זה להרגיש שליבך קרוע מעבר לכל יכולת תיקון, וליבי עדיין שסוע לשני חצאים – חלק ממנו  עדיין כרוך אחריה ומסרב להרפות ואילו החלק האחר לא מסוגל לשכוח את הבגידה שלה, את השקרים ואת הרמאות.

ומה עכשיו?האם אני מסוגל להאמין לה?האם אוכל לשכוח ולסלוח?ימים יגידו, והזמן יחשוף את האמת.