חרוזים אדומים

סַבְתָּא נָתְנָה לְשוּלַמִּית חֲרוּזִים אֲדֻמִּים וְחוּט לָבָן, וְאָמְרָה:
"קְחִי, יַלְדָּתִי, הַשְחִילִי אֶת הַחֲרוּזִים עַל הַחוּט וְתִהְיֶה לָךְ מַחְרֹזֶת יָפָה."
הִשְחִילָה שוּלַמִּית אֶת הַחֲרוּזִים וְהֵם הִתְגַּלְגְּלוּ מֵהַחוּט וְנֶעֶלְמוּ. יָשְבָה שוּלַמִּית וּבָכְתָה.
אָמַר לָהּ הַחוּט הַלָּבָן: "אַל תִּבְכִּי, שוּלַמִּית, בּואִֹי נֵלֵךְ לְחַפֵּש אֶת הַחֲרוּזִים, אוּלַי נִמְצָא אוֹתָם.