השועל של יום שני – שלומית אברמסון

בעוד דוד דיין, פועל הזבל, עושה את דרכו לבסיס המילואים ושוקל לטרוף את קלפי חייו, מנסה בלה, אשתו, למצוא את בתם, סימי, שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. במקביל מגשש הסַפָּר, שכולם מכנים אותו מאחורי גבו "ליכטר השטן", אחר הסיפור שמבקש להסתפר דרכו, וּונסה זהבי נאבקת להבין את הדרמה המתחוללת בביתה מאחורי דלתות סגורות וארונות נעולים.

וסימי? איפה סימי? כאשר נוקפות השעות מתגייסת השכונה כולה לחיפוש אחר הילדה הנעדרת, חיפוש המוביל את משתתפיו למקומות אסורים, לאובדן פתאומי אך גם לחסד בלתי צפוי. זהו סיפור המתרחש במהלכו של אחר צהריים אחד, בשכונה אחת בירושלים, יום אחד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. בתוכו מקופלת, כמו במניפה מצוירת, תמונה הנפרשת לאטה עד שהיא לוכדת את

עצם מהותו החמקמקה של רגע פרטי והיסטורי כאחד. שלומית אברמסון, מחברת רבי ה־מכר מעשה תמר ומחברת המילים הקשות, מעמידה בהשועל של יום שני יצירה רבת־עוצמה, הנעה בין אכזריותה של הילדות לרכות שצופן בחובו הזיכרון, בין כאב החיפוש לחמלת המציאה, ובין התשוקה להשראה. בלשונה המדויקת, הבהירה והאמיתית כל כך, חודרת אברמסון אל מכמני נפשן של דמויותיה ומציבה אותן — חיות, נושמות, פועלות ומפעילות — לנגד עינינו, עד שהן מוצאות את מקומן בלבנו ולא במהרה משתכחות.