הנה בא העלעול – מירב שטנצלר

אֶליהוּא, האח הגדול של סוֹפי,

נעלם במדבר בערב שבת האחרון של חודש תמוז, שנת 1982.

כך נפתח הסיפור המוביל אל תחילתו של חיפוש. אולם אין זאת עלילה המתקדמת בהכרח בְּציר זה. מקרה היעלמותו של אליהוא הוא כניסה אל נקודת המבט הייחודית והמסקרנת של המספרת, האחות הקטנה, סופי. עולמה כלוא במרחב המדבר הרחוק, ביישוב חסר השם בו היא מתגוררת, שאליו הגיעו הוריה. יחד איתם חיים משפחות תימהוניות, ילדים ונערים שכמו הופכים נגועים בגזירת הגורל של המקום, של הטבע היבש, החיות, החול, הרוחות, הסלעים והזיזים, ובהתאם מתנהלים אורח חייהם והתנהגותם.

אך בתוך כל אלה שׁוֹרָה חידה, ואין זה רק מקרה ההיעלמות של אליהוא. התעלומה אופפת גם את הזמן והמקום ואת האנשים שסובבים את סופי. אוזניה קשובות ללא הרף וסופגות לתוכן את מה שנאמר; והיא, על תקן המאזינה, בוראת מתוך הנאמר עולם, מלים ומחשבה משלה. סופי מנסה להבין, לשאול ולתהות על העבר וההווה של הוריה, אוספת רסיסי פרטים מהם, מן השכנים והילדים האחרים, מאליהוא הנעדר, שאיתו רקמה תוכנית סודית – "לפני כמה שנים אליהוא ואני עשינו רשימה של הרמזים הקטנים. שמנו אותה בתוך קופסת פח וקברנו באדמה מתחת לצוק המשונן."

הלשון של סופי אינה רגילה. זהו דיבור פנימי הנע בין גבוה לבין ילדותי ותמים, והוא מחבר שילובי הרהורים ותיאורים מפתיעים, לצד הדמויות האחרות המצטיירות מסקרנות ולא שגרתיות. ובמרחב החוץ וגם בתוככי הנפש שב וחוזר העַלְעוֹל, שֵד הרוח והאבק, מסתער וסוחף.