החוקים של מוזס – איימי הרמון

זהו סיפור על אובדן ואמונה, כאב ותקווה. זהו סיפור על אהבה גדולה.

מישהו מצא אותו עטוף במגבת בתוך סל כביסה במכבסה, תינוק גוסס והוא בן שעות ספורות בלבד.
הם קראו לו בייבי מוזס, כשסיפרו עליו בחדשות השעה עשר: הרך הנולד שננטש בסל כביסה במכבסה אוטומטית.
הוא נולד לאמא מכורה לקראק וצפוי היה לסבול מבעיות רבות. דמיינתי שלתינוק הקראק, יש סדק ענק החוצה את גופו, כאילו נשבר בעת לידתו. ידעתי שאין זו הכוונה בכינוי, אך הדימוי נצרב במוחי.יכול להיות שהעובדה שהיה שבור, משכה אותי אליו מלכתחילה.
הכל קרה עוד בטרם נולדתי, וכשכבר הכרתי את מוזס ואמא שלי סיפרה לי עליו, אלה כבר היו החדשות של אתמול ואיש לא התעניין בו עוד.
אנשים אוהבים תינוקות, אפילו תינוקות חולים. אפילו תינוקות קראק.אבל תינוקות גדלים והופכים לילדים וילדים הופכים לנערים. איש איננו מעוניין בנער מתוסבך.
ומוזס היה מתוסבך. מוזס היה חוק בפני עצמו. אבל הוא גם היה שונה ואקזוטי ויפיפה. החיבור בינינו שינה את חיי במובנים שמעולם לא דמיינתי.
יכול להיות שהייתי צריכה לשמור מרחק, כמו שאמא שלי הזהירה אותי.
אפילו מוזס הזהיר אותי. אבל לא שמרתי מרחק.
וכך מתחיל סיפור על כאב ועל הבטחה, שברון לב ורפוי, על חיים ועל מוות.
סיפור על לפני ואחרי, על התחלות חדשות ועל אינסוף.
אך מעל לכל… זהו סיפור אהבה.