האיש שנתקע לו הפרצוף הזועף – אורי יצחק כץ

פרגמנט מנובלה צ'כית נשכחת, פרי ניסיון של החוג הספרותי של פראג ובראשו פרנץ קפקא לכתוב סיפור על אחת ההמצאות המשפיעות של המאה הקודמת, מכונת הכתיבה, מתגלגל בדרכים עקלקלות למזרח התיכון. מחבר הרומן, שהסיפור נזכר במכתביו של סבו, יוצא בעקבות היצירה האבודה למסע כמו–בלשי. נדודיו מובילים אותו מצ'כוסלובקיה לירדן, מיפו לגוש עציון; אך לא פחות מכך מתגלגל המחבר בין סגנונות וז'אנרים, המנביעים עוד ועוד גלגולים למעשייה המזרח–אירופית הלא גמורה וממשיכים אותה באמצעות עלילות אחרות: החל בסיפור מדע בדיוני ברוח הנואר, שבמרכזו פרשת רצח המתרחשת באולימפיאדה 'מעורבת' שבה משתתפים בני אדם מן הזן הישן ('סאפיינסים') ואנשים–מכונות ('היברידים'); דרך ערבסקה סיפורית מפותלת בסגנון אלף לילה ולילה; ועד גרסה מצחיקה עד דמעות לשירות צבאי במהלך מלחמת המפרץ, המכליאה את דמותו של שווייק בזו של חייל המבקש לשווא לפצח את הוראות השימוש במזרקי אטרופין. וזהו רק אפס קצהו של השפע, שהמחבר עצמו מופיע בתוכו כדמות קפקאית הנלכדת בין עלילות מתחלפות ואובדת בסבך יחסיהם של האדם והמכונה.

הרומן המסחרר של אורי יצחק כץ הוא בעצמו מכונה סיפורית שוקקת: בעודנו מוקסמים מביצועיה המשתכללים, היא מבקיעה את הים הקפוא שבליבנו ומגלה לנו מחדש את האנושי.