גולם – נועה שהרבני סדן

"היא מדמיינת אותה בכותונת דקה, כמו היתה סהרורית שיצאה מביתה במבשרת והלכה יחפה ופזורת שיער את כל הדרך העולה עד לבניין אנונימי בשכונה זרה בירושלים. עולה במדרגות בחושך ובשקט של לפנות בוקר, קומה ועוד קומה. עד לגג הבניין. היא לבדה שם, או שאולי לא?"

נערה קופצת אל מותה מגג בניין בירושלים. הגר, יועצת חינוכית שנמצאת בעיצומה של פרידה כואבת מבן זוגה ואבי ילדיה, נמשכת בעוצמה שהיא לא מבינה לפענח את סיפורה של ענבר, הנערה המתה.

בתחילה, רסיסי מידע והבהובים מדמותה של ענבר נגלים להגר באקראי ומובילים אותה למפגש עם ספק תנועה רוחנית, ספק כת, טקסטים אפוקליפטיים ונתיבי שחיתות אפשריים במסדרונות הממשלה והעירייה, אך יותר מכול הם מפגישים אותה עם עצמה. הניסיונות למצוא פשר למותה של ענבר מתגלים כהדהוד לחייה שלה, לנערה שהיתה.

למרות סימני האזהרה, הגר לא מצליחה לחדול מלחפש, מלשאול על קשרי האהבה והפגיעה המלופפים זה בזה, שנדמה כי נלכדה בהם.

בשפה רגישה וצמודה לחושים מתחקה נועה שהרבני סדן אחר המסלולים הנסתרים של הנפש, אחר התשוקה אל האחר והפחד מלהיטמע בו, ואחר שאלות שאין להן מענה.