שאול החתול והשכן החדש שממול

שָׁאוּל הֶחָתוּל שׁוּב יוֹצֵא לְטִיּוּל, וְהַפַּעַם עִם הַשָּׁכֵן הֶחָדָשׁ שֶׁמִּמּוּל.
אֲבָל אוֹי! בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ תָּמִיד, מְחַכִּים לָהֶם מִכְשׁוֹלִים וְהַפְתָּעוֹת,
וְהֵם לֹא מַצְלִיחִים לִמְצֹא שׁוּם דָּבָר נֶחְמָד לַעֲשׂוֹת.
הַאִם שָׁאוּל מִתְיָאֵשׁ? מָה פִּתְאוֹם!
כְּשֶׁיֵּשׁ חֲבֵרִים, כָּל הָעִנְיָנִים מִסְתַּדְּרִים!

שָׁאוּל הֶחָתוּל וְהַשָּׁכֵן הֶחָדָשׁ שֶׁמִּמּוּל הוּא הַסֵּפֶר הַשְּׁלִישִׁי
עַל הֶחָתוּל הָאוֹפְּטִימִי, שֶׁכָּבַשׁ אֶת לֵב הַיְּלָדִים וְהַהוֹרִים
בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם וְנִבְחַר לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.