פנתר שחור

רק אתמול שוחרר ראובן אברג'ל בן העשר ממעצר. שוטרים שוב האשימו אותו בגניבה. בגלל הקור העז והרעב בקושי ישן בלילה, והבוקר עליו לעזור לאימו לכבס את המצעים של משפחה עשירה ברחביה. אימו אומרת שככה נקבע בשמים, וראובן חושב שכך קבעו בני האדם.

כחמש–עשרה שנה מאוחר יותר ראובן וחבריו משכונת מוסררה מקימים את תנועת הפנתרים השחורים. הם זועקים את כאבם של יושבי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח ותובעים מהממשלה לדאוג לדיור הולם, חינוך איכותי ועבודה מכַבדת לכולם! להפגנות הסוערות של הפנתרים השחורים מצטרפים אלפי ישראלים, בעוד השלטון בישראל מחפש כל דרך לדכא את ההתקוממות.

ראובן אברג'ל שותף עד היום כמעט לכל המאבקים החברתיים בישראל. הוא ניצל את ניסיון חייו כילד בסיכון ובמשך שנים רבות עבד כמדריך חבורות רחוב והציל ילדות וילדים שהידרדרו לסמים ולפשע. עם רבים מהם הוא בקשר עד היום – הם חבים לו את חייהם.

תמר ורטה–זהבי כותבת לנוער מתוך תודעה חברתית עמוקה, ומציגה בספריה סיפורי חיים של לוחמי צדק. פנתר שחור, פרי עטה, מתאר פרק חשוב ומרתק בקורות החברה הישראלית, פרק שהדיו נמשכים עד היום.

השנה 1948. ראובן אברג'ל בן החמש ומשפחתו עוזבים בסתר את ביתם בעיר רבאט שבמרוקו ומתחילים במסע מפרך לארץ ישראל. כעבור שנתיים יישלחו למעברה וממנה לשכונת מוסררה שבירושלים. לילדי השכונה היה אמנם זמן רב לשחק בחוץ אך הם גדלים בעוני ובמצוקה קשים מאוד. בשנת 1971 ראובן וכמה מחבריו מחליטים לצאת למאבק בקיפוח ובאפליה. הם מכנים עצמם הפנתרים השחורים ומנהיגים מחאה חברתית השוטפת את הארץ. סיפורו של ראובן הוא סיפור התבגרותו של ילד נבון, אוהב ספר שצומח להיות מנהיג חברתי ולוחם צדק, אך גם סיפורם של רבים מבני דורו.