סיפורו של שחף

מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתִּי לִהְיוֹת צָב.

אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָיִיתִי שַׁחַף הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל!

שִׁרְיוֹן זֶה בְּסֵדֶר, אֲבָל הָיִיתִי מַעֲדִיף כְּנָפַיִם.

בָּרֶגַע הַהוּא מַמָּשׁ, הַרְחֵק מִלְּמַעְלָה,

הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו אֵלֵי הַצַּבִּים.

בָּאנוּ לְשַׁנּוֹת אוֹתְךָ לְשַׁחַף, כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ תָּמִיד!

הָאִם יִהְיוּ חַיָּו שֶׁל הַצָּב בתור שַׁחַף טוֹבִים,

כמו שֶׁהוּא דִּמְיֵן תָּמִיד,

או שָׁמָּא זֶה לֹא הָיָה אָמוּר לִקְרוֹת?

הרי צַבִּים הֵם צַבִּים, וְזֶהוּ זֶה!