מר סביון וגברת רקפת – קשיח

תִּרְאוּ אֶת מַר סַבְיוֹן הַסָּב –
לְבָנוֹת שַׂעֲרוֹתָיו.
אִם תִּנְשְׁפוּ עֲלֵיהֶן – פוּ!
הֵן מִיָּד יִתְעוֹפְפוּ!

סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים הָאֲהוּבָה רוּת אוֹרֶן מַקְדִּישָׁה אֶת סִפְרָהּ הֶחָדָשׁ לְפִרְחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אִיּוּרֵי הַפְּרָחִים שֶׁל שַׁחַר קוֹבֶּר מְשַׁלְּבִים דִּיּוּק וְהוּמוֹר, נֶאֱמָנוּת לַטֶּבַע וְדִמְיוֹן, וְהוֹפְכִים כָּל דִּפְדּוּף בַּסֵּפֶר לַחֲוָיָה מְשַׂמַּחַת וּמַעֲשִׁירָה לַגִּיל הָרַךְ.