מצטערת שאני לא מצטערת

אני מנסה להפסיק להתנועע, להשקיט את הגוף שלי. אבל זה קשה. "העולם לא מושלם," אני שומעת את קולו של אבא שלי אומר לי. אני לא צריכה להיות מושלמת. אבל לדעת את זה שונה לגמרי מלחוש את זה עמוק בתוך הגוף.

ווילה אוהבת שדברים מתנהלים בדרך מסוימת. הגרביים שלה צריכים להיות רכים ואסור שבחולצות יהיו פתקיות מעצבנות. היא מתה על פריכות של נאצ'וס אבל נגעלת מהמרקם של גזר. ודברים דביקים? זה הכי גרוע…

ואף על פי כן, ווילה מתמודדת עם כל הדברים האלה. היא גם מתמודדת בהצלחה עם העובדה שאמא שלה גרה עכשיו עם בן זוג חדש במרחק שעתיים נסיעה, ושהחברה הכי טובה שלה, רובי, לא תמיד מצליחה לקרוא את המחשבות שלה (לפעמים היא כמעט מצליחה). אבל ישנם דברים שווילה לא יכולה להתמודד אתם, כמו הבשורה של אבא שלה שהוא נמצא במערכת יחסים עם אמא של רובי.

לא מוצא חן בעיני ווילה שאבא שלה ואמא של רובי ביחד. וגם לא מוצא חן בעיניה לוותר על החדר שלה אם הם יתחתנו. ולא מוצא חן בעיניה שפתאום, בן לילה, החברה הכי טובה שלה הופכת לאחותה.

האם ווילה תיתן לבלגן החדש הזה להרוס את חייה? האם היא תשב בשקט ותשלים עם גורלה?

לא ולא! כי כמו שווילה אומרת, מצטערת שאני לא מצטערת.