מן המדבר והלבנון – עשהאל לובוצקי

יש רגעים בחיים שבהם אדם יודע שמשהו בחייו השתנה ללא היכר. הדברים כבר לא ישובו להיות כפי שהיו. נקודה ארכימדית במהלך חייו של אדם. לא תמיד אדם מזהה את רגע המפנה. קשה לתאר את התחושות הפנימיות ואת המחשבות שחולפות בראש במפגש ישיר עם הרוגים. נראה לי כי הנפש אינה מצליחה להכיל את עוצמת החוויה. הזעזוע וההלם טרם תפסו את מקומם, אולם ההכרה כי חלל עצום נפער במציאות, מכתש של חוסר וריק, אינו מרפה ממך. מדוע דווקא רגע מסוים נוגע בך? מדוע רגע אחר נוגע בחברך? לאלוקים פתרונים.

עשהאל לובוצקי בן העשרים ושלוש, בוגר ישיבת הסדר ומ"מ בגולני, מתאר את מלחמת לבנון השנייה מנקודת מבטו של המפקד בשטח. הוא מנהיג את חייליו, תחילה בחולות עזה ועל חורבותיו של היישוב היהודי שם, ובהמשך בתוך לבנון, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. הוא מתאר את הדילמות ואת הקשיים של מפקד צעיר המתמודד עם פחדיהם של חייליו, עם אובדן של חברים לנשק ועם החלטות ערכיות הנעשות בשדה הקרב.

בתוך הלחימה בלבנון, כשהוא עומד על מושב ה"אכזרית", כלי רכב משוריין המלווה את הכוחות הרגליים, פוגע בתא המפקד טיל נ"ט. במעבר חד מסתיים קרב אחד ומתחיל מאבק אחר, קשה לא פחות, המאבק על השיקום והחזרה לחיים לאחר פציעה קשה.

לובוצקי מספר את סיפורו שלו ואת סיפורם של חבריו לנשק, אלה שנותרו בחיים, הבריאים והפצועים, ואלה שנפלו בקרב, ואת סיפור התמודדותם של החיילים בשטח במלחמה שטרם תועדה מנקודת מבט זו.