מונו והשוד האיטלקי

מוֹנוֹ וּבּוֹדוֹ נוֹחֲתִים בְּאִיטַלְיָה עִם שְׁאַר יְצִירוֹת הָאָמָּנוּת שֶׁל אִמָּא שֶׁל קוּקִית. גַּם קוּקִית טָסָה בְּעִקְבוֹתֵיהֶם לִקְרַאת פְּתִיחַת הַתַּעֲרוּכָה הַגְּדוֹלָה. אֲבָל בַּמּוּזֵאוֹן קוּקִית נִתְקֶלֶת בְּשׁוֹדְדוֹת לְבוּשׁוֹת שָׁחֹר שֶׁנִּמְלָטוֹת – וּמוֹנוֹ נֶעֱלָם. וְאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק, קוּקִית עַצְמָהּ מָאֳשֶׁמֶת בַּגְּנֵבָה.

הַאִם תַּצְלִיחַ קוּקִית לִתְפֹּס אֶת הַשּׁוֹדְדוֹת? מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל מוֹנוֹ? הַאִם בּוֹדוֹ יִזְכֶּה לְשַׁגֵּר אֶת עַצְמוֹ לְאַרְנוּבְיָה? וְהַאִם יַצְלִיחַ אַלְיָגוֹן, הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ שֶׁל קוּקִית, לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב?

הַסֵּפֶר הַשְּׁלִישִׁי וְהָאַחֲרוֹן בְּסִדְרַת מוֹנוֹ לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת וּלְהַרְפַּתְקָה מוֹתַחַת וּמְבַדֶּרֶת. זֶהוּ סִפּוּר הִתְבַּגְּרוּת, הָעוֹסֵק בְּדִמְיוֹן וּבְתוּשִׁיָּה, בַּחֲבֵרוּת וּבִפְרֵדָה, וּמֻגָּשׁ לַקּוֹרְאִים וְלַקּוֹרְאוֹת בִּדְרָמָה סוֹחֶפֶת.

גּוּר אִילָנִי הוּא סוֹפֵר, יוֹצֵר מִשְׂחָקִים, מְתַכְנֵת וְיַזָּם. הוּא אוֹהֵב בִּמְיֻחָד מַסָּעוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, אֲבָל אֶת רֹב הַזְּמַן הוּא מַעֲבִיר בַּעֲבוֹדָה בַּסְּטוּדְיוֹ הַזָּעִיר וְהֶחָשׁוּךְ שֶׁלּוֹ. יֵשׁ לוֹ בַּת זוּג אַחַת, יַלְדָּה אַחַת, חֲתוּלָה אַחַת שְׁחֹרָה, וְעוֹד אַחַת אֲפֹרָה.

הָדָר רְאוּבֵן הִיא צַיֶּרֶת, סוֹפֶרֶת וּמְאַיֶּרֶת וַחֲבֵרָה בְּקוֹלֶקְטִיב הַקּוֹמִיקְס הַאמְדְרָאם. סְפָרִים שֶׁכָּתְבָה וְאִיְּרָה: שָׁעוֹת; אַנְדְרוֹמֶדָה נִרְדֶּמֶת; אַחַת מִלְּבַדָּהּ; וְסֵפֶר הַיְּלָדִים חֲתוּלִים לִמְסִירָה.