כעלה נידף – מילטון שטיינברג

"אתה מתכוון לומר," לחשה בבעתה, "שאתה כבר לא מאמין בתורה, בתורה שבעל פה, בכל הדת שלנו?"

"זה לא בדיוק כך. אני לא כופר בפועל. אני פשוט מפקפק במידה מחרידה, כך שבכל פעם שאני מתפלל או מקיים מצווה כלשהי אני מתחיל לתהות אם הדבר אמיתי או נכון. גרוע, הרבה יותר גרוע, הוא הצורך לשאת דרשות בפני אחרים כשאני בעצמי לא בטוח. אני מרגיש כל כך צבוע…"

"אבל זה מטורף," קראה. "אסור לך אפילו להגיד דברים כאלה. זה חטא."

"אבל אני חושב אותם."

"אז תפסיק לחשוב אותם."

"אני מנסה, אבל זה בלתי-אפשרי. אף אחד לא יכול לשלוט במחשבות שלו."

בייאוש עמוק מתמיד הוא שקע בשתיקה.

סיפורו הלא-ייאמן של אלישע בן אבויה, החכם היהודי שהתקרב לפילוסופיה היוונית ונטש את אמונת אבותיו, זכה לעיבוד מרגש ומונומנטלי בספרו של מילטון שטיינברג, כעלה נידף, אשר נגע בלבבות רבים כשיצא לאור באמצע המאה הקודמת.

כעלה נידף – כעת בתרגום חדש ועדכני הכולל מבוא מאת דב אלבוים – הוא סיפור על נפש מיוסרת, על ויכוחים בדבר אמונה וכפירה, על תשוקה לחוכמה ועל נאמנות למסורת ולחברים. ברומן רחב יריעה, על רקע הנופים הקדומים של ארץ ישראל, מתואר אחד הקרעים הדרמטיים ביותר בתולדות חכמי ישראל.

מילטון שטיינברג (1950-1903), מוסמך לרבנות ומנהיג קהילה שחי בארצות הברית, היה מומחה לספרות כללית, לפילוסופיה קלאסית ולספרות חז"ל. פרסם שמונה ספרים, חלקם ספרי עיון וחלקם רומנים, שראו אור בחייו ואף לאחר מותו. כולם זכו להצלחה מסחרית וביקורתית, ורובם נמכרים עד היום.