חיוך הדולפין – פסקל נועה ברקוביץ

ידידות מופלאה בין בדואי צעיר ודולפין על שפת ים סוף.

בדצמבר 2004 נתגלתה על חוף סיני, דרומה מאילת, גווייתה של דולפינה שנודעה בשם אולין. פצעי ירי על גוף הדולפינה מעידים על כך שככל הנראה חץ שירו בה דייגים הוא שהביא למותה. ספר זה הוא סיפור אמיתי ומופלא על הידידות שנרקמה בין אולין לבין בדואי מבני הסביבה.

שבט המזאיינה, שבט של נוודים בדואים, חי בכפר קטן בסיני, בהרים הגולשים אל חופי ים סוף. זה שנים יורדים אנשי השבט אל חופי סיני בחודשי הקיץ, כדי לדוג בים ולמצוא פרנסה.

עבדאללה, אחד מבני השבט, שאיבד בגיל חמש את שמיעתו בתאונה, ומאז חדל לדבר, גדל והיה לנער מתבודד. יום אחד, בהיותו כבן תשע-עשרה, בעודו דג בים, מופיעה דולפינה סמוך לסירתו. אולין, שאורכה יותר משני מטרים ומשקלה כמאתיים קילוגרם, בוחרת את עבדאללה לחבר וחייו משתנים לבלי הכר. הוא וידידתו החדשה אינם נפרדים זה מזה.

יום אחר יום שוחה עבדאללה וצולל בחברת אולין, מביא לה דגים למאכל ומשחק עמה במים. אט-אט הוא צובר ביטחון עצמי, עד שלבסוף הוא נפתח ומתחיל לבטא צלילים, הברות ואף מילים ומשפטים – גם עם בני-האדם. זקני השבט הנדהמים טוענים שזה נס: הנער למד לדבר מחדש… בעזרת דולפין.

זהו סיפור אגדה בן-זמננו, על ידידות מופלאה, הטומן בחובו מסע מרתק אל התרבות המצרית, הישראלית, והבדואית, באחד המקומות היפים ביותר בעולם.