העננה רננה

מַעֲשֶׂה בַּעֲנָנָה שְׁמָהּ רְנָנָה, שׁוֹבָבָה וּסְמוּקַת לְחָיַיִם.

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, הִיא רַק מְשַׂחֶקֶת – יוֹצֶרֶת צוּרוֹת בַּשָּׁמַיִם.

הִיא עִם צִפּוֹרִים מֵעַל גַּגּוֹת,

אֲבָל הוֹרֶיהָ מוּדְאָגִים מְאוֹד:

"עַד מָתַי" שׁוֹאֶלֶת אִמָּא, "תִּרְדְּפִי אַחֲרֵי רוּחוֹת?"

וְאַבָּא בְּקוֹלוֹ מַרְעִים: "עָלֵינוּ לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים!"

וּבֶאֱמֶת, עִם עֲנָנָה שֶׁכָּזֹאת, מָה עוֹשִׂים?

עִם עֲנָנִים צְעִירִים שֶׁלֹּא מַמְטִירִים, וְלוּ טִפָּה אַחַת שֶׁל מַיִם –

מָה עוֹשׂים בַּשָּׁמַיִם?

סיפור מחורז לילדים מאת דורית רביניאן,

על רוח המשחק ועל שִכחה עצמית, על ייעוד והגשמה.