האוצר של יניב – דן פוטרמן

יָנִיב שׁוֹמֵר אֶת הָאוֹצָר שֶׁלּוֹ בְּתִיק. אֶת הַתִּיק הוּא לוֹקֵחַ אִתּוֹ לְכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ לָאַמְבַּטְיָה. הָאוֹצָר הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וְהַתִּיק הַקָּטָן אֵינוֹ מֵכִיל אוֹתוֹ יוֹתֵר. מַזָּל שֶׁאָחִיו שֶׁל יָנִיב, נִמְרוֹד, בָּא לְעֶזְרָתוֹ, וְהַשְּׁנַיִם עוֹשִׂים יַחַד הַכֹּל כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הָאוֹצָר.

זֶהוּ סִפּוּר מְחַמֵּם לֵב עַל אַחֲוָה בֵּין אַחִים, עַל אַהֲבָה, ועל מַהוּתוֹ שֶׁל אוֹצָר אֲמִתִּי.

הַסִּפְרִיָּה שֶׁלִּי הִיא סִדְרָה הַמְּיֹעֶדֶת לִילָדִים וְלִילָדוֹת שֶׁמַּתְחִילִים לִקְרֹא לְבַד. סִפְרֵי הַסִּדְרָה כּוֹלְלִים כִּשְׁלֹושׁ מֵאוֹת מִלִּים בִּלְבַד וּמַצִּיגִים סִפּוּרִים מוֹתְחִים, מְבַדְּרִים וְנוֹגְעִים לַלֵּב, מְלֻוִּים בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים שֶׁמּוֹסִיפִים לַחֲוָיַת הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה. מַטְּרַת הַסִּדְרָה לְלַמֵּד לִקְרֹא בְּעֶזְרַת סִפּוּרִים טוֹבִים, וּבְמַקְבִּיל לְעוֹדֵד אֶת אַהֲבַת הַסִּפְרוּת וְהַקְּרִיאָה.