דרך ארוכה – זיכרונותיו של ילד חייל – ישמעאל ביאה

כך מנוהלות מלחמות בימינו – על-ידי ילדים שהפכו לחיילים בעל-כורחם, שחוו טראומות בלתי נתפשות, מתודלקים בסמים ומנפנפים בקלאצ'ניקובים. לפי ההערכה, למעלה מ-300,000 ילדים חיילים לוחמים ביותר מחמישים סכסוכים מזוינים ברחבי העולם. ישמעאל בִּיאָה היה פעם אחד מהם.

איך נראית המלחמה מבעד לעיניו של ילד-חייל? איך אדם הופך לרוצח? איך אפשר להפסיק את מעגל הדמים הזה? עיתונאים תיארו את דיוקניהם של ילדים-חיילים, וסופרים נאבקו לדמיין את חייהם. אבל נדיר למצוא עדות מכלי ראשון של מי שחווה את הגיהינום הזה על בשרו ושרד.

בדרך ארוכה מספר ישמעאל ביאה, היום בן עשרים ושש, סיפור מזעזע, מרתק ורב-עוצמה שסופו, במקרה הפרטי שלו, אופטימי. בגיל שתים-עשרה הוא נמלט מתקיפותיהם של המורדים שהפילו את השלטון בסיירה לאון וחיסלו את משפחתו ואת כל העיירה שלו. הוא החל לשוטט בארץ שהאלימות שינתה אותה לבלי הכר, לבדו.

כשהיה בן שלוש-עשרה גייס אותו צבא הממשלה, וביאה, ילד עדין מטבעו, גילה שהוא מסוגל לבצע פשעים מחרידים. ארגון יוניצ"ף שלף אותו מקו האש בהיותו בן שש-עשרה, ובעזרת סגל העובדים במרכז השיקום שבו שוּכּן הוא למד לסלוח לעצמו, לחזור לנהוג כבן-אנוש, ובסופו של דבר להחלים. תיעוד מצמרר שמסופר בעוצמה ספרותית של ממש ובכנות שוברת לב.