דברים שבעל פה – עמוס עוז

עמוס עוז האמין כל חייו בהומניזם, בחירות האדם והפרט, וביהדות חילונית. את מדינת ישראל אהב אהבת נפש – גם אם לפעמים, באחרית ימיו, הוסיף: "גם בזמנים שבהם אינני מחבב אותה."
מצעירותו ועד זקנתו, האזין בקשב רב לניואנסים, לספק, לריבוי הקולות, ולרגעים הקטנים שמרכיבים את חיי האנוש.

בספר זה ביקשנו להשמיע את קולו – קולו של עוז המרצה, הנואם, והמשוחח.
בנאום "על אהבת הארץ" (המוכר גם כ"נאום חצבה") אמר כי שום תרבות איננה מוזיאון – מותר לגעת, להזיז, לשנות.
כך גם הספר הזה: הוא אינו יד זיכרון, אלא חלק חי ודינמי מתוך השיחה הישראלית, וגם היהודית. מותר להתווכח, מותר לשנות ולפתח – ואפילו לסתור ולהפריך.

הספר מעניק מבט עומק על תהליכי החשיבה של עוז – על הדרך שבה עוצבו רעיונותיו בעקבות אירועים מכוננים וניסיון חיים עשיר.
ניתן למצוא בו התמתנות חברתית ופוליטית, וכן נכונות הולכת וגוברת להקשיב ולנהל דיאלוג עם יריבים אידיאולוגיים ובעלי דעות שונות.

הרעיונות הנסקרים נוגעים בתרבות ובספרות, במלחמה ושלום, בפוליטיקה, במדינת ישראל ובזהות היהודית. בנאומיו, בהרצאותיו ובראיונותיו המוקדמים שזורים זה בזה ספרות, פובליציסטיקה ואקטיביזם – שילוב שאפיין את קולו הייחודי במיוחד בדבריו בעל-פה.
הקוראות והקוראים יוכלו להרגיש היטב את ההשתרגות הזו ולבחון בעצמם את עוצמתו המתמשכת של קולו, את גורלן של תחזיותיו, ואת מידת נגיעתה של מחשבתו במציאות חיינו כיום.

עמוס עוז היה סופר ואינטלקטואל ישראלי, שכתב רומנים, נובלות, סיפורים קצרים וספרי ילדים, לצד מאמרים ומסות בנושאים ספרותיים, פוליטיים וחברתיים.
מבין ספריו הידועים ביותר: "מיכאל שלי", "סיפור על אהבה וחושך", ו-* "אותו הים"*. יצירותיו תורגמו לכ-45 שפות, ורבות מהן עובדו לקולנוע ולתיאטרון.