את עוד תתחרטי על זה – נועה שלו

"אז מה, פישמן?" וייס פונה אליי. אנחנו יושבים ברכב ומתצפתים על תחנת האוטובוס. "השמנת קצת, אה?" אני משפילה את עיניי אל עבר בטני ומרימה אותן שוב במהירות, אבל וייס כבר קלט אותי. "את לא נעלבת, נכון? אל תהיי כזאתי רגישה, אני אומר את זה מדאגה. שלא תהיי מהנשים האלה שמתחתנות ומפסיקות להשקיע בעצמן. את יודעת מה קורה להן, נכון?" הוא לא מחכה לתגובה וממשיך, "הן מתעוררות יום אחד במיטה ריקה. ככה זה כשאוהבים פחמימות יותר מאשר את הבעל." זה לא מפחמימות זה מההורמונים, אני רוצה להגיד לו, אבל שותקת. גם ככה הוא חושב שרק באג במערכת גרם לאישה להתחרות איתו על הקידום. אם הוא יגלה שאני בטיפולי פוריות זה יהיה מבחינתו אישור שהתפקיד בכיס שלו, והוא יהפוך עוד יותר זחוח מהרגיל, אם זה בכלל אפשרי.

אבישג פישמן היא לוחמת מוסד מוערכת, שמשתדלת לאזן בין קריירה תובענית לטיפולי פוריות. הג'גלינג נעשה כמעט בלתי אפשרי, כשהיא מקבלת הזדמנות קידום לתפקיד שהיא חושקת בו. גל וייס, שמתמודד מולה, משוכנע שהתפקיד צריך להיות שלו, הרי הוא יודע לשבות בקסמו את מי שצריך, להפעיל קולגות, סוכנים וסתם זרים שעשויים להביא תועלת. רק בדיקת הפוליגרף התקופתית שהוא מתקשה לעבור, עומדת בינו ובין הקידום.

כשפישמן וּוייס נשלחים כזוג למשימת ריגול ברומא, הכול מתחיל לבעבע בתוכם וסביבם: טיפולי הפוריות של אבישג, שלא מצליחה להחליט מה חשוב לה יותר, האימהוּת או הקידום; הסוד של וייס שמאיים להרוס את הקריירה שלו; המתח ששורר בין שניהם, ומעל הכול – הפצצה המתקתקת שעליהם לנטרל.

"את עוד תתחרטי על זה" הוא רומן אלגנטי ואינטליגנטי, מענג וביקורתי. הוא מהיר ועצבני כמו אבישג, קשוח ומלא הפתעות כמו וייס, והוא כתוב נפלא: הדמויות שלו נכנסות אל הלב, העלילה דינמית ומפתיעה, ויש בו עצב וצחוק, יופי ותנועה.

נועה שלו היא פסיכולוגית תעסוקתית. בעברהּ עבדה בשירות הביטחון הכללי. זהו ספרה הראשון.