אמא, צריך לישון!

עֲמַלְיָה לֹא דַּי לָהּ,

הִיא לֹא רוֹצָה לַיְלָה…

לֹא פִּיגָ'מָה,

לֹא לִשְׁכַּב,

לֹא רוֹצָה לִישֹׁן עַכְשָׁו!

עֲמַלְיָה כָּל כָּךְ מִתְקַשָּׁה לִישֹׁן, עַד שֶׁאִמָּא נֶאֱלֶצֶת לִשְׁכַּב לְיָדָהּ.

אֲבָל כְּשֶׁאִמָּא נִרְדֶּמֶת לְפָנֶיהָ, רֹאשָׁהּ עַל הָאַרְנֶבֶת שֶׁל עֲמַלְיָה וּבְחֵיקָהּ הַגִּ'ירָפָה וְהַדֹּב וְהַשְּׂמִיכָה שֶׁלָּהּ, עֲמַלְיָה מֻכְרָחָה לְהַחְזִיר לְעַצְמָהּ אֶת כָּל חֲבֵרֶיהָ, אַחֶרֶת אֵיךְ תֵּרָדֵם?

אִמָּא צָרִיךְ לִישֹׁן, סִפּוּר לַיְלָה טוֹב שׁוֹבָב וּפִיּוּטִי לְפָעוֹטוֹת, הוּא פְּרִי שֶׁל שִׁתּוּף פְּעֻלָּה בֵּין הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת הִלִּית בְּלוּם ("הַיּוֹם הַמְּצֻנָּן שֶׁל מַרְחֶשְׁוָן") לַמְּאַיֶּרֶת וָלִי מִינְצִי, כַּלַּת פְּרַס בֶּן יִצְחָק שֶׁל מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל.