שואלים אותי הרבה את השאלה הזו.

"אה, הוא?" אני עונה. "זה רק איאן."

רק איאן זאת הגזמת המאה.

רק המונה ליזה. רק הטאג' מאהל. רק איאן, עם קוביות שרירי הבטן המשעממות שלו וגומות החן שיש לכל אחד.

העניין הוא שאיאן הוא... רק החבר הכי טוב שלי.

אנחנו ממש קרובים, ושנינו תקועים כל כך עמוק בידידות, שכולם בעבודה מניחים שאנחנו זוג – עד שיום אחד, השמועה שהוא פנוי נפוצה בחדר המורים. טרף קל. ולפתע, עונת הציד נפתחת, ואיאן נמצא על הכוונת.

הוא אמור לשמוח על כל תשומת הלב שהוא מקבל, אבל שנינו מופתעים לגלות שתשומת הלב היחידה שהוא רוצה היא שלי.

הוא הופך את השיחות הליליות התמימות שלנו לשיחות למבוגרים בלבד. להתלוצצויות השובבות שלנו נוסף עוקץ חדש ומסוכן.

אני רוצה לחשוב שהוא מנסה למתוח אותי, שהוא סתם מנסה להוציא ממני תגובה, כמו תמיד – אבל כשאיאן מרים אותי על שולחן בכיתה שלי ומכניס לי את ידיו מתחת לחצאית, אני כבר פחות מבולבלת.

אני קצת מפחדת שהמצב ביננו ידרדר, שאאבד את החבר הכי טוב שלי בגלל שאני לא מסוגלת להוריד ממנו את הידיים. לכן, אני מתכוונת לתפוס מרחק ולא להגיב לנשיקה מרעידת העולמות הזאת – אוף, על מי אני מנסה לעבוד?!

להתראות איאן, ידידי הטוב.

שלווום מר לא כזה בחור נחמד.

הפוסט לא כזה בחור נחמד – ר.ס. גריי הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

זאת אומרת, אני מבינה את זה: הוא שזוף וחטוב, שיערו שחור כמו זפת שנצרבה באש הגיהנום. אה, והאישיות שלו? בוערת באותה הלהבה.

כשהופעתי על סף דלת חוות בלו סטון, מובסת ולובשת עליי את זוג התחתונים האחרון שנשאר לי, קיוויתי למושיע שלי, אבל במקומו, מצאתי אותו.

הדעה שלי על ג'ק נצרבה בעקבות מפגש ראשון מהגיהנום. אבל הדעה שלו עליי, רעה אף יותר, גובשה עוד לפני שפגש אותי.

הוא שמע שאני נסיכה מפונקת שמגיעה לנצל את 'טוב ליבו'. בשבילו, אני יותר בעיה מפתרון.

ההתנצחות שלנו, כשאנחנו לוחצים על הכפתורים זה של זו, חדרה לי מתחת לעור. אני יודעת שהיהירות שלו אמורה להיות הסיבה העיקרית לדחייה שלי ממנו.

הבעיה היא, ששדים ידועים ביכולת הפיתוי שלהם.

זה בהחלט יכול להיות שזה החום של טקסס שממיס לי את המח, אבל אין מצב שאשרוד את הקיץ בלי להשתיק אותו בנשיקה ולהיאבק איתו עד שהג'ינס שלו יתנדפו לו מהרגליים.

מי יודע... אולי להיות במיטה עם השד הזה זו הישועה שחיפשתי כל הזמן.

הפוסט שד יהיר – ר.ס. גריי הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.