תל אביב. בחוץ מלחמה. בבניין אחד ברחוב שלומציון המלכה הופך חדר המדרגות, המשמש כמרחב מוגן מפני טילים, לנקודת מפגש אינטימית המאפשרת קרבה, ולוּ לרגע.

רות איבדה במהלך ימי המלחמה את נכדהּ הטייס; מיכה הוא אלמן מבוגר שמתגעגע לאשתו ומתנחם בביקורים תכופים בים; מאיה היא אם צעירה ועייפה; יותם הוא פקיד בנק ביום ומשורר בלילה; ואביגיל ותמרה הן ילדות קטנות שסיפורן מתחיל במדשאת הבניין התל אביבי אך בהמשך חוצה גבולות ויבשות.

אל דיירי הבניין מצטרפות דמויות נוספות, שהן בה בעת שייכוֹת ולא שייכוֹת. סיפור החיים הפרטי של כל אחת מהן מצטרף לפסיפס שחושף טפח על אודות החברה הישראלית המורכבת והמסוכסכת.

מרחב מוגן הוא קובץ סיפורים ישראליים מעוררי הזדהות ומכמירי לב. את הרגעים הקטנים והאנושיים מצליחה עדי זליכוב רלוי לחשוף ברגישות כמו בעזרת עדשת מיקרוסקופ. היא מציצה פנימה מבעד לחלונות ומכוונת זרקור אל חללים אינטימיים ומסקרנים במיוחד: בכי של תינוק שבוקע מהחלון, גרירת כיסאות בדירה מעל, קולות משונים מהרחוב, שברירי שיחות, מוזיקה שבוקעת מאחת הדירות – כל אלה מתלכדים לכדי מנגינה חדשה ובד בבד מוכרת, מעוררת רגש, מחשבות וזיכרונות.

הפוסט מרחב מוגן – עדי זליכוב-רלוי הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.