הזמן הוא העתיד הקרוב. המקום הוא אירופה.

כשהוא מתודלק על ידי סיגריות ו״קפטוריקס״, נוגד דיכאון מדור חדש, מהנדס אגרונומיה בעל השם הבלתי נסבל פלורן-קלוד, שאחראי יחד עם אינסוף מהנדסים-פקידים להרס העולם הישן והטוב, מנסה לברוח מחייו הקודמים. העלילה מתרחשת בין מושבות נודיסטים בספרד, מגדלי מגורים בפריז ובעיקר במרחבי הכפר הצרפתיים המתרוששים והולכים, שם הוא יכול לחוות על בשרו את ההשלכות הישירות של עבודתו.

עכשיו, באמצע החיים, לאחר שהוא נפטר מבת הזוג השנואה שלו, פלורן-קלוד אכול חרטה. לא רק על העבודה שעשה, בעיקר על האהבות שאיבד. כשהוא מסתכל אחורה הוא מסכם: ״מעולם לא הייתי אלא חדל אישים נרפה.״ גם העתיד לא נראה משהו: ״המחצית השנייה של הקיום שלי, בהתחשב במחצית הראשונה, תתאפיין ברפיסות ובהתפוררות כואבות.״, הוא מנבא. עד אז, האתגרים העיקריים שממתינים לו הם איך להשיג עוד מרשם ל״קפטוריקס״ והיכן ניתן למצוא מלון עם חדר למעשנים.

הפוסט סרוטונין – מישל וולבק הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

על רקע מזימת טרור עולמית ובחירות לנשיאות צרפת, טווה מישל וולבק עלילה אינטימית, משפחתית ונוגעת ללב, שכמוה טרם הכרנו בספריו. הסופר הגדול של הניכור המערבי הפוסט-מודרני מציע לנו כאן גם אופק אחר, ודמויותיו מגלות בהדרגה זו את זו, כמו גם את אנושיותן-הן. בלשונו המתריסה וההומוריסטית הוא מספר לנו כעת על סופם של החיים, על ההזדקנות והמחלה, אך גם על הגאולה שבאהבה ובתשוקה.

הפוסט לחסל – מישל וולבק הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.