למרות ששלושה גמלאים בבית אחד זה לא עניין פשוט, אנחנו בכל זאת נהנים להיות ביחד, אפילו נהנים מאוד. ככה זה נראה ונשמע אצלנו בבית: אמא מסתובבת כל היום עם רשימת מטלות ומנג‘סת שהיא רוצה חו“ל, חו“ל וחו“ל.

אבא תקוע כל היום בחדר הכתיבה שלו, כותב יומן סודי, סופר ורושם קלוריות. ואני? אני לא מפסיקה לאכול ולא אכפת לי שאני סובלת, כמו שהווטרינר שלי טוען, מהשמנה בטנית. לאבא ואמא יש שני ימי נכדים.

בימים אלה הם נוסעים ועוזבים אותי לבד (כי חתולה לא לוקחים לטיולים ולא מוציאים מהבית), בשאר הזמן אנחנו ביחד. אז אני אופטימית, כי ככל שחולף הזמן למדנו לחיות בהרמוניה, לתת אחד לשני את המרחב הדרוש, ואפילו לפרגן זה לזה מדי פעם.

את התמונה השלמה של מה שעובר עלינו תגלו כמובן כשתפתחו את היומן שלי. אבא הציע שאוסיף לצד המילה גמלאית את המילה “גאונית“, אבל נראה לי שהוא נסחף קצת.

הפוסט יומנה של חתולה גמלאית – חיים גזית הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.