ז'אן-קלוד קופמן ליקט את עדויותיהם של יותר מעשרים מרואיינים, צעירים ברובם, ובנה פסיפס ססגוני המשקף דפוסי התנהגות אופייניים, אשר חוזרים על עצמם בווריאציות שונות באותם "בקרים שאחרי" ליל האהבה הראשון של כל אחד ואחת מאיתנו.

בסגנון קולח ומלא חיים הוא מוביל אותנו בעקבות אנשים שנוכל להזדהות איתם בקלות. עם זאת, אין המדובר ביצירה ספרותית פרי הדמיון, אלא בעובדות של ממש, הנובעות ממחקר מדעי דקדקני. כל מחווה קלה (מן הנשיקה המבקשת למלא את השתיקה ועד הפחד הפתאומי עם היציאה מן המיטה) מתורגמת לשפת הסוציולוגיה והופכת לפתע רבת-משמעות.

הפוסט הבוקר שאחרי – ז'אן קלוד קופמן הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.