בין הסיפורים שבה ועולה דמותו של הֶבֶל גאגין, ירושלמי טוב-לב בעל מראה של אינטלקטואל בריטי ושיער דליל, שמאמין בתמימותו – ולרוע מזלם של סובביו – כי ביכולתו לפתור קשרי אהבה שעלו על שרטון, בעיות משפחתיות סבוכות וצרות רבות אחרות. אך בכל פעם שהֶבֶל גאגין מנסה לסדר את העניינים – משהו בלתי צפוי משבש את התוכניות וממיט אסון על כל המעורבים. כך בסיפור על זַבְדי המאושר, רווק מושבע שמבקש לחמוק מכל התמסדות זוגית ומצהיר, בעצת הֶבֶל גאגין, על אהבת נצח לסברינה קוּרץ האימתנית, אלופת ישראל ביידוי פטיש, שמרצה מאסר עולם על חלקה בפרשה שנודעה לימים כ"מרחץ הדמים ברחוב נרקיס".

לדנקנר יש יכולת מופלאה לשרטט, בשני משפטים של כתיבה וירטואוזית, דמות בעלת אישיות שלמה; דמות שקמה מיד לתחייה לנגד עינינו, תופסת את סקרנותנו, ואנו הולכים שבי אחריה בציפייה דרוכה להמשך הסיפור. הפרובינציה הירושלמית של דנקנר, על כל גווניה, קולותיה ומראותיה, היא עולם של ריאליזם-מאגי מבעבע, של מרקם אנושי צפוף ועשיר, מצחיק ומדמיע, קיים ומומצא כאחד. זוהי קהילה סגורה של תפקידים חברתיים נוקשים, אך בו בזמן "מקונדו" ירושלמית מלאת קסם ודמיון, נופי ילדות ומקומות שהיו ואינם. מעטים הסופרים המסוגלים להעמיד עולם תוסס, מצחיק ונוגע ללב שכזה, ובכך להעניק חוויית קריאה נדירה בשלמותה.

הפוסט מגע הקסם של הבל גאגין – אמנון דנקנר הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

עוד באותו לילה מתברר שמתחת לאיפור ולשמלה מסתתר גבר במנוסה. "הדודה אווה", כך קורא לו הילד היתום ונפשו נקשרת בעבותות של אהבה אל הזר המוזר הזה, שמסתגר רוב הימים בחדרו, מתפרנס מכתיבת רומנים רומנטיים ושותה בצמא את דיווחיו של הילד על סרטי האהבה שהוא רואה בקולנוע. על העבר – הדודה אווה אינו מדבר לעולם.

היחסים העדינים הנרקמים בין הילד לבין הדודה אווה, הכמהים כל כך לנפש קרובה, אינם מחזיקים מעמד זמן רב. בני הבית חושדים במניעיו של הדודה אווה, וכשירושלים כולה, על קדרות בנייניה ויושביה, נזעקת לאור מעשים מחרידים שאירעו בה, הטבעת הולכת ומתהדקת לא רק סביב הדודה אווה, אלא גם – ובעיקר – סביב עולמו של הילד, שנדרש להתמודד עם שאלות הרות גורל על טיבן של נאמנות, קרבה ואהבה.

והסוד של הדודה אווה? רק בסופה של העלילה הגועשת ורבת-השיאים הזאת הוא מתגלה. והגילוי הזה משאיר את הקורא תוהה בסוגיות מהותיות כגון מורכבותם של רגשות, תפקידה של אמנות, והיכולת לחיות חיים של משמעות.

הפוסט ימיו ולילותיו של דודה אווה – אמנון דנקנר הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.