זה הרקע לסיפור רב עוצמה ומרתק ביותר, מסוּפּר בעיקר מנקודת ראותו של כַּאבִּי, נער יהודי בחבלי התבגרותו, על הפרק האחרון לישיבתם של היהודים בבגדאד ועל ימיהם הראשונים בישראל.

במרכז הסיפור קורותיה של משפחה אחת — בית עִמַארִי.

לעיני הקורא נפרשת יריעה רחבה של חייה הססגוניים של בגדאד, עיר של יצרים מבעבעים בחום האקלים המדברי, ושל מדנים ותככים פוליטיים של סיעות וקבוצות למיניהן: יהודים ומוסלמים, דתיים שמרנים וחילונים מהפכנים, ציונים וקומוניסטים — הצד השווה שבהם שכולם חולמים על גאולה. ובתחתיות מפכים זרמי המהפכה המדינית והחברתית העתידה לפרוץ בעיראק בתוך שנים אחדות, וממנה תיוולד עיראק של ימינו.

מהדורה חדשה של ספרו הקלאסי של אלי עמיר, שעוּבד לסרט בבימויו של נסים דיין.

הפוסט מפריח היונים – אלי עמיר הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

בהוליווד אולי היו עושים מסיפורו סרט ששיאיו מלווים בתופים ובחצוצרות. כאן נשמעים מיתרי הקנון והקמאנג'ה של העיוורים, והגעגועים העולים מהם אל המולדת שנעזבה; האקורדיון של הקיבוץ שגעגועיו מופנים אל מקומות אחרים; הקריאות שקוראים בגרון ניחר מטורפי ירושלים.

ובין כל אלה נער אחד צנום שכדי להיות ישראלי משיל מלשונו את מבטאו ועושה הכול כדי להתערות בקיבוץ ואחר כך בעיר, ושם מתאהבת בו נערה צברית, שלהוריה הביא בוקר־בוקר את העיתון. היא בת עשירים, הוא דלפון; ומכוח אהבתם יחיו מעתה והלאה באושר ועושר? לפני שזה יתברר הוא נחוש, נורי, להתקדם צעד אחר צעד במסלול פתלתל, מפיל ייאוש לרגעים ונוטע תקווה ברגעים אחרים, עד שיתברר מי הוא.

אלי עמיר, שנים לאחר תרנגול כפרות ומפריח היונים, בספרו האישי והמרגש ביותר - מעולם לא נחשף כל כך, ומעולם לא נחשפה ישראל של העשור השני למדינה מן הזווית המיוחדת הזאת.

הפוסט נער האופניים – אלי עמיר הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.