מדי יום, בשעה ארבע בדיוק, נפגשים יוהן וציפורה - הוא ניצול שואה, היא בת למשפחת חלוצים - לטקס שבמהלכו היא מתעמרת ורודה בו, לעתים עם מעט חמלה.

יוהן, אספן ספרים נדירים, שבמהלך הישרדותו במלחמה צמחו לו ענפים בעיניים וראייתו השתבשה, ועתה הוא מריח את הספרים במקום לקרוא אותם, וציפורה, שאהבה נכזבת שברה את לבה ללא תקנה, נאחזים זה בזה - על רקע התפוררותה של עין גנים והפיכתה לרחוב בפתח תקוה.

הצד שלו הצד שלה, ספרו הראשון של אלדד גיל, הוא מינואט ספרותי הכתוב ביד אמן רגישה ובוטחת. גלריית הדמויות מכמירה את הלב, ובראשה, הזוג המתמיה: ציפורה ויוהן, שכל אחד מהם צריך לעשות כברת דרך בלתי אפשרית- לעבור במסדרון הארוך מהצד שלו לצד שלה, ולהפך.

הפוסט הצד שלו, הצד שלה – אלדד גיל הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

טוביה הוא המזכיר הנכלולי המסתתר מאחורי הפאתוס האידיאולוגי שהוא מרְצה באסיפות החברים. וחיליק הוא חלפן כספים מרוסיה הלבנה, "גלותי" עם מזוודה בידו, המגיע לבקר את בן דודו וטורף את חיי החברים.

תכולתה הלא-נודעת של המזוודה מסחררת את דמיונם ונרקמת סביבה חרושת שמועות כמו גם חרושת חלומות ומזימות. עד מהרה מתגלה כי מאחורי החזות האידילית כביכול מסתתרת מציאות קשה - אקלים רצחני, תנאי מחייה קשים, וסכסוכים אינספור בין חברי הקבוצה שאינם מצליחים להיפטר מחולשותיהם האנושיות. על רקע כל אלה משגשג סיפור אהבתם יוצא הדופן של נומה שייע ואביגדור.

בספרו השני של אלדד גיל – הלילה האחרון - כולם חולמים, זה על עט נובע, אחרת על מכונת תפירה, אך יש גם מי שחולמים על חיי קומונה חופשיים ושוויוניים ומערערים על המבנה המסורתי של המשפחה. על רקע עלייתה ושקיעתה של חברה אוטופית מספר אלדד גיל, בתבונה וברגישות, את סיפור אהבתם של נומה שייע ואביגדור – משולש אהבים עדין ומרגש - עד לסופו המפתיע.

הפוסט לילה אחרון – אלדד גיל הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

שנים ספורות קודם למותה של גיזלה בשנת 1959, באחד מימי הקיץ החמים, בעודה יושבת במרפסת ביתה, מזדמן לחצרה זר בשם מרק נוימן ומבקש כוס מים. עד מהרה מתברר כי הוא בן עיירתה, והזר נהפך למוכר. השניים יושבים זה מול זה על מרפסת ביתה, ומרק משמש לגיזלה אוזן קשבת כשהיא משילה את זיכרונותיה ומקלפת אותם קליפה אחר קליפה. וכאשר הדמעות עולות בעיניה, דומע מרק ודומעים גם הקוראים.

הפוסט קליפות של בצל – אלדד גיל הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.