"כן, זה נכון: סבו של סב־סבי היה סוחר עבדים."
בהכרזה זאת פותח פרופסור שיף, גיבור הרומן "אשמתו של פרופסור שיף", את עדותו בפני טריבונל משפטי שהוקם כדי להכריע האם עליו לעמוד לדין בתוקף "החוק לעשיית דין בסוחרי העבדים שותפיהם ויורשיהם". החוק, תקדים עולמי, נחקק ברפובליקה אפריקאית עלומה, זמן קצר לפני שפרופסור שיף הגיע אליה כדי להתחקות אחר סיפורו של אותו סב קדמון שלו – קלונימוס זליג שיף, סוחר עבדים יהודי שגייר את עבדיו, הפך למנהיגם הרוחני והוביל אותם לסופם הטרגי.

אבל חשיפת שורשיו המשפחתיים אינה המניע היחיד למסעו של פרופסור שיף. התעניינותו הפתאומית באפריקה ניצתת עוד בתל אביב, בעקבות מפגש עם לוסיל, מהגרת עבודה אפריקאית שנכנסת לחייו בנסיבות מפוקפקות. פרופסור שיף השלומיאל נשבה בקסמה ושוכר את שירותיה כמנקה, ולמרבה הפלא, ביוזמתה ובעידודה של תמי אשתו – פעילה חברתית שוחרת טוב – כובשת לה האישה המסתורית מקום מרכזי בחיי הזוג, ומשבשת בהדרגה את עולמם הבורגני הנינוח.

עתה, באפריקה, כשהוא נתון במעצר דה־לוקס בווילה עתירת משרתים, ומגולל את סיפור סב־סב־סבו, זוכה פרופסור שיף להכיר שלל דמויות, בהן משפטן שמלמד אותו על מורשת הקולוניאליזם, ונשיא הרפובליקה הנהנתן, כדורגלן לשעבר בעל גינונים מלכותיים.

אך ככל ששהייתו הכפויה מתארכת מוצא את עצמו פרופסור שיף בוחן לא רק את האשמה שירש מדורות קודמים, אלא גם את אשמתו שלו. האם משיכתו ללוסיל אינה אלא ביטוי לגזענות חבויה? האם חיבתו לאפריקה אינה אלא התחזות אופנתית וצבועה של אדם מערבי יהיר וצדקני?

הפוסט אשמתו של פרופסור שיף – אגור שיף הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.