ביטולה של הסצנה בזמנו הביא לקרע סופי בין מוזס לבין טריגנו, התסריטאי של כל סרטיו הראשונים, ואף גרם לניתוק היחסים בין טריגנו לבין רות, אהובתו מנערותם בעיירת פיתוח בנגב. מאז אותו קרע "מוטלת" רות על מוזס, כחובה וכאשמה.

"הרטרוספקטיבה" – שמסיבות עלומות, מעוררות חשד, נבחרו לה ודוּבּבו לספרדית רק סרטים קדומים של מוזס, פרי שיתוף-הפעולה שלו עם טריגנו – אינה מסתיימת בספרד, וציור "החסד הרומי" עוד ישוב ויכונן את המשך הרומן. חזרתם של מוזס ורות ארצה תהיה כרוכה בשיטוט פיזי ונפשי בעבר, שסופו להוליך לתיקון, כפרה ופיוס.

האירוניה המרחפת על-פני הרומן, והדיאלוגים והמצבים הקומיים שממלאים אותו, יוצרים אקלים מצודד ומשעשע של "קומדיה", אבל מעֵבר לה הולך ומתפתח חשבון נפש נוקב של מוזס עם עצמו, ככל שהוא הולך ומשיל את קליפותיו.הדמיון הנועז של א.ב. יהושע, במלוא לבלובו, ממטיר עלינו כאן סצנות מדהימות חדשות, עד לסיום, שבו יומר "החסד הרומי" ב"חסד ספרדי".

על יצירתו זכה א. ב. יהושע בפרסים רבים בהם פרס ישראל לספרות לשנת 1995

הפוסט חסד ספרדי – אברהם ב. יהושע הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

אמוץ יערי הוא מהנדס שירש מאביו משרד לתכנון מעליות, והוא מנסה לפתור את תעלומת המעליות המייבבות, בעודו 'מופקד' על הטיפול בבני-המשפחה, שכן לראשונה בחייהם נסעה אשתו, דניאלה, לחו"ל לבדה, בלי השגחתו המגוננת, לכל התקופה של חג החנוכה. מנר שני ועד נר שמיני עובר יערי מבית לבית וממקום למקום כדי להיות "לא רק סבא ואבא מסור לכולם, אלא גם בן טוב" (לאביו בן התשעים).

דניאלה נסעה לטנזניה אל גיסה האלמן, ירמי – מנהלן במשלחת חפירות אנתרופולוגיות של מדענים אפריקנים, המחפשים באפריקה את חוליית המעבר מן הקוף אל האדם דרך "קרובי-משפחה" שנזרקו מן הדרך הראשית של האבולוציה ונתקעו ברחוב ללא-מוצא. לפני למעלה משנה מתה אחותה של דניאלה, ונסיעתה עכשיו אל ירמי היא כדי להתחבר אל האובדן וללבות את הכאב ואת האבל שהתעמעמו בשנה האחרונה. אבל האלמן שהיא פוגשת עסוק דווקא בשכחה. אחרי שנים של ניסיונות כפייתיים להעניק משמעות למות בנו, שנורה בטעות מאש חבריו במארב בטול כרם, הוא מבקש עכשיו להינתק ולהיפרד מכל השייכויות, החל במשפחה וכלה ב"כל הדייסה היהודית והישראלית".

112 פרקוני הספר פורשים לסירוגין, במעין דואט, את התהפוכות העלילתיות הבו-זמניות בחייהם של כל אחד מבני-הזוג, באפריקה ובישראל. והחיבור הזוגי והמשפחתי השברירי והחמקמק – המואר באש הנגדית ששולח כלפיו ירמי – מותווה כאן בעושר מרתק של פרטים מדויקים ובשלל היבטים לא-צפויים. כך הופך הספר לדואט ממשי של זוג שנשוי קרוב לארבעים שנה. דואט באוניסון? בקאנון? בקונטרפונקט?

דמיונו הממריא והבלתי-נדלה של אברהם ב' יהושע, מצד אחד, וכושרו לתזמר לעילא פכים קטנים ועלילות-משנה, מצד אחר, עושים את הדואט גם לסימפוניה גדולה.

הפוסט אש ידידותית – אברהם ב. יהושע הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

ברעננות ומתוך חדווה מוליך אותנו א.ב. יהושע בהרומאן־הקצר הקרנבלי הזה אל גיבורה ומקום חדשים אצלו. רקֶלֶה לוצאטו האיטלקייה־יהודייה – בת יחידה ילדותית ומפונקת, שחיה עם משפחתה האמידה בעיר קטנה ליד ונציה – נושאת על כתפיה העדינות את מלוא העלילה, הווה הנמשך פחות משלושה חודשים. אלה נפתחים בימי ההיערכות לחג־המולד ולחגיגות של ערב השנה החדשה, שנת אלפיים – ימים של אווירת נצרות מתוגברת.

אווירת החג מלבה את בלבול הזהויות של הבת היחידה, רקֶלֶה, נכדתם של קתולי אדוק (הסב האהוב עליה) ושל יהודי ניצול מלחמת־העולם (שבימי המלחמה לבש זהות מדומה וכיהן ככומר בכנסייה כפרית נידחת). בעודה עסוקה בלימודי תפילות, מצוות ועברית לקראת חגיגת הבת־מצווה שלה באביב, מוצאים אותה מוריה מתאימה ביותר למלא את תפקיד אם־האלוהים בהצגת חג-המולד בבית־הספר, אך למגינת־לבה אוסר עליה אביה להשתתף בהצגה.

קריאת התיגר על כלובי ה"זהות" וה"שייכות", המאפיינת את הסיפורת של אברהם ב. יהושע, מזינה בספר זה מבט קנטרני בזהות האתנית־דתית. יהושע מתגרה בה באמצעות בלילתה המגחיכה בניגודיה. לאורך כל הספר מתהלכת רקֶלֶה בין אינספור מראות אירוניות צבעוניות, שנשקפות מהן זהויות מעורבלות, עם "תוספת" של פרטים זרים. כושר ההמצאה המדהים של יהושע עולץ וחוגג כאן במיוחד בערבולים הללו.

רקֶלֶה, הבת היחידה, שעל ילדותה הולכת ומעיבה אֵימתה שתישאר לבד בעולם, בשל הגידול שהתגלה במוחו של אביה ("התוספת"), תסב את רוח־הקודש היהודית־נוצרית־פגאנית אל חייה האישיים, וכך "תמיד תישאר אני".

הפוסט הבת היחידה – אברהם ב. יהושע הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

שיטוטיו בתל אביב ובנגב הם קומדיה ססגונית ושנונה של מצבים, שדמיונו הבלתי-נדלה של יהושע מזַמן לנו בהם חדוות קריאה יוצאת-דופן. שכן לוריא, במקום להתאבל על הידרדרותו, חוגג משועשע את השינויים ההולכים ומתעצמים באישיותו. מוחו המתכרסם, זהותו המתרופפת, השיטיון הקל שלו המתגלה דווקא כגורם משחרר ויצירתי, נוסכים בו העזה וחירות עליצה, עד כדי כך שמצבו נראה לעתים כמין תעלול שהמציא לעצמו לתועלתו ולהֹנאתו.

גולת הכותרת של תכנון הכביש הסודי היא רעיון אובססיבי לחצוב מנהרה אבסורדית בגבעה כפולת דבשות כדי להימנע מלפורר אותה. על פסגתה מסתתרים "שוהים בלי זהות" – אב, בתו ובנו, פלסטינים הנמלטים מזהותם לאחר שהסתבכו הן עם הרשות הפלסטינית והן עם הישראלים.

במצבו לוריא כבר אינו מסוגל להיות מודע להשתמעויות הארוטיות והפוליטיות של המנהרה, שרק שיטיונו היה מסוגל להגות אותה ולשכנע שהיא אפשרית וחיונית. את ההשתמעויות הללו בונה אברהם ב. יהושע בעושר של הדהודים בְּרומן החותר נגד עריצותה של הזהות, שעם כל קלילותו המענגת הוא אחד הנועזים והעמוקים שבין ספריו.

הפוסט המנהרה – אברהם ב. יהושע הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

לאורך חייה סירבה נוגה להביא ילדים לעולם – לדעתה היא יכלה ללדת, אך לא רצתה, והקוראים מוזמנים לתהות מדוע. לכן נפרד ממנה בעלה אוריה לפני כמעט עשור, למרות אהבתו האובססיבית אליה, שאינה שוככת גם היום, כשיש לו אשה שנייה וילדים.

חודשים אחדים לאחר מות אביה של נוגה מבקש ממנה אחיה התל אביבי לקחת חופשה מן התזמורת שלה ולהגיע ארצה, כדי לשמור במשך שלושה חודשים על דירת ילדותם בירושלים, ובכך לאפשר לאמם להתנסות בדיור מוגן בתל אביב, בקרבתו.

בשהות הזמנית הכפויה שלה בישראל מוצא האח לנוגה עיסוק – למלא תפקידים של ניצבת בסרטים ובסדרת טלוויזיה, ובאופרה "כרמן" המוצגת למרגלות המצדה. החוויה החדשה מתחילה לסדוק את ביטחונה ודעתנותה של גיבורת הרומן, שדימתה עד כה שגבולותיה ברורים ובטוחים, ומוגנים בתוך המוזיקה שהיא מבצעת. התפקידים האקראיים שאליהם היא נקלעת כניצבת-מזדמנת, המלווה עלילה של אחרים בלי "טקסט" בפיה, הולכים ומתגלים כמטפורות קנטרניוֹת להיבטים שלה-עצמה. ובעצם בכל הרפתקאותיה המפתיעות במהלך שלושת חודשי "הניסיון" מזַמֵן לה העולם, בשכנות מקרית, שלל אירועים ודמויות שהיא תוכל לפרש כאותות הנוגעים לחייה, כאתגרים וכפנטזיות.

הפוסט ניצבת – אברהם ב. יהושע הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.