תחת אש, שרואה אור במלאת עשור למלחמת לבנון השנייה, הוא מסמך מרתק שבו מגולל סא"ל (מיל') יוני שטבון את סיפורו האישי, המורכב מפסיפס של רגעים משירותו הצבאי כמפקד באחת התקופות הביטחוניות המורכבות שידעה מדינת ישראל. שיאה של תקופה זו התרחש בקרב בבינת ג'בל, בשבוע השלישי של מלחמת לבנון השנייה, קרב שבו נפלו שמונה לוחמים ומפקדים, בהם רס"ן רועי קליין, סגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. על תפקודו ועל הגבורה שגילה במהלך הקרב זכה שטבון, קצין המבצעים הגדודי באותה עת, בעיטור צל"ש הרמטכ"ל.

בספר, שהקריאה בו מזכירה לעתים צלילה למותחן סוחף, חושף שטבון בפני הקוראים את התחושות, המחשבות והלבטים המתרוצצים במוחו של חייל ומפקד בשדה הקרב בזמן אמת, תחת אש, כשהוא מופקד על חייהם של חייליו. זהו סיפור על מנהיגות ועל אתגר קבלת ההחלטות במציאות ובתנאים שלא ניתן למצוא כמותם במקומות אחרים בחיינו.

זהו גם סיפורה של זוגיות ומשפחתיות ישראלית, שהחלה ערב יציאת צה"ל למבצע "חומת מגן".

הפוסט תחת אש – יוני שטבון הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

גזית, יליד טורקיה, עלה לארץ כילד, שירת בפלמ"ח ולחם כקצין במלחמת העצמאות. שירת כראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין והיה מעורב במהלכים החשאיים מול צרפת, שקדמו למבצע קדש. לאחר שירות כסמח"ט גולני עבר לאגף המודיעין כראש מחלקת המחקר.

לאחר מלחמת ששת הימים מונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים, ויחד עם שר הביטחון משה דיין יישם את מדיניות "הגשרים הפתוחים". לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה לראש אמ"ן, שיקם את מוראל החיל והיה שותף לדיונים ולהחלטות שקדמו לביקור הנשיא סאדאת בירושלים.

גם לאחר שחרורו מצה"ל ומינויו לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון היה גזית פעיל כיועץ וכשליח מטעם ראשי המדינה, וב-1985 היה הישראלי הראשון שפתח בשיחות מדיניות חשאיות עם ראשי אש"ף, בשליחות ראש הממשלה.

ב-2013 זכה בפרס היוקרתי ע"ש דוד בן-גוריון. בנימוקים להחלטתם כתבו חברי ועדת הפרס: "להצלחתו של גזית בכל תפקידיו נלוותה גם נכונות להעלות הצעות מקוריות ויצירתיות: חלקן אומצו ותרמו משמעותית למדיניות הביטחון של ישראל. כמה מהצעותיו, שלא נתקבלו על ידי קובעי המדיניות, חזו מראש בעיות שהתעוררו לאחר מכן, וייתכן כי לו היו מתקבלות יכלו לחסוך לישראל קשיים לא מועטים."

"כמעט לכל אורך הדרך היו חיי מסע ארוך שכולו ממוקד בהקמתה, בכינונה ובהגנתה של המדינה. זכיתי לשירות ביטחוני יוצא דופן – שילוב מרתק של תפקידי שׂדה, הדרכה ומטה. שנים ארוכות ניצבתי במוקדי קבלת ההחלטות המדיניות-ביטחוניות," כותב גזית.

בצמתים מכריעים הוא סיכום כ-70 שנה של פעילות ביטחונית, ציבורית ומחקרית, ומכיל את תובנותיו של אחד האנשים המנוסים והמוערכים ביותר בישראל.

הפוסט בצמתים מכריעים – שלמה גזית הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

החל באבו מוּסעבּ אַ-זַרְקָאווי, בריון ירדני שאפתן שנהפך לארכי-טרוריסט כמעט במקרה בסוף שנות התשעים, עבור בכריתות הראשים ובפיגועי ההתאבדות הרצחניים ועד להנפת דגלי דאעש בשטחים עצומים של סוריה ועיראק, מבהיר המחבר, צעד אחר צעד, כיצד הגענו למצב שבו פיגועים בסדרי גודל שלא ייאמנו מתרחשים מדי יום בכל רחבי תבל.

באמצעות שילוב מרתק בין פרטי הפרטים המבצעיים לזווית הראייה של דיפלומטים ואנשי ביון, קציני צבא בכירים וראשי מדינות – שרבים מהם חזו את הזוועה שעומדת להתרחש וניסו נואשות למנוע את היווצרות דאעש – דגלים שחורים מספק תיעוד מבריק וחד-משמעי אשר חושף במלוא היקפו את האיום המסוכן והקיצוני ביותר על שלומו של העולם.

ג'ובי ווריק הוא עיתונאי ב"וושינגטון פוסט" מאז 1996. הוא זכה בפרס פוליצר לכתיבה עיתונאית וכתב את הספר The Triple Agent. זהו ספרו השני.

הפוסט דגלים שחורים – ג'ובי ווריק הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

שומרון היה איש צבא בכל ישותו, איש מופנם ששמר על פרטיותו ועל משפחתו. הוא רחק מפוליטיקה, מפוליטיקאים ומתקשורת. דמותו האנושית ורבת הגוונים נחשפת לראשונה מתוך מאות מקורות, מכתבים, ראיונות וכתבים שבבסיסו של מחקר עשיר זה.

פרופ' זאב דרורי עומד בראש המחלקה ללימודים רב-תחומיים במכללה האקדמית כנרת שבעמק הירדן. שירת כמ"מ בגדוד 890 במלחמת ששת הימים ולאחר מכן כמ"פ תחת פיקודו של דן שומרון במלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים שירת כסמג"ד בגדוד 890 ובקרב הדמים בחווה הסינית. בהמשך דרכו בצבא שימש כמפקד סיירת שקד, וכן כמפקד חטיבת גבעתי במלחמת לבנון הראשונה וכמפקד גלי צה"ל.

בשנים האחרונות כיהן כמנכ"ל המכללה האקדמית כנרת, ייסד ועמד בראש מכון כנרת למחקר קשרי חברה, שלום וביטחון ע"ש רא"ל דן שומרון. כיום מכהן כיו"ר אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל. ספריו של פרופ' דרורי משקפים את תחומי התמחותו הנרחבים: היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל, מדעי המדינה והמזרח התיכון.

הפוסט דן שומרון מנהיגות שקטה – זאב דרורי הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

הספר לידתה של מהפיכה מוביל את הקורא על פני 44 שנים בציר החזון והמאבקים ליצירת זכויות היסוד של הפרט בישראל מיום הקמת המדינה. היוזמות והמהלכים כולם מובאים מתוך עבודת הכנסת עצמה, במעקב אחר נפתולי החקיקה, כשלי השיטה הפוליטית הנוהגת בישראל והשפעתה על תוכני החקיקה עצמם.

ברקע, תיאור ההתפתחויות ההיסטוריות והפוליטיות שהשפיעו על חקיקת מגילת זכויות היסוד של הפרט, ותוכנן של זכויות אלה; וכן ההתמודדות בין שני הגושים הפוליטיים הגדולים ו"תרגילי השלטון" בשנים 1989-1990, שהגיעו לשיאם במה שקרוי "התרגיל המסריח", אשר דרדר את הדמוקרטיה הישראלית לנקודת השפל הנמוכה ביותר מאז היוולדה, עד לאיבוד מוחלט של אמון העם וסכנה לעצם קיומה.

לאחר נקודת שפל זו הוענקה לעם ישראל, לראשונה, מגילת זכויות האדם, זאת עקב נחישותם של המחבר ושל צוות מגובש בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, שהביאו גם לשינויים משמעותיים בשיטה הפוליטית ושינו את יחסי הגומלין בין רשויות המדינה ומערכת המשפט כולה.

הפוסט לידתה של מהפכה – אוריאל לין הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

עלייתם ושקיעתם של עמים מתחוללות לא רק בדם ואש אלא גם בגאווה ובבושה, בצדק ובעוולה.
מרגע שנבט הרעיון הציוני לא פסה תהייתם של תומכיו ומתנגדיו: האם יתמיד המפעל הציוני עד שיהא מובן מאליו, נטול ספקות ומונח על מצע של ודאות שלמה? השאלה בעינה עומדת, והיהודים בישראל עודם תופסים את קיומם הקיבוצי כתלוי על בלימה, כמרחף על פי תהום.

הספר שלפניכם יורד לעומקו של סימן השאלה, שנדמה כמרחף מעל קיומו של העם היהודי גם לאחר שכונן מדינה, ומפענח את שלל סימני הקריאה שהוצעו כתשובה – ויותר משהצליחו לפתור (או לפטור) את סימן השאלה, הוכיחו דווקא את עיקשותו. הספר מתחקה אחר האימה הכפולה: "התהום שבפנים", המאיימת על זהות העם, ו"התהום שמחוץ", הפעורה למרגלות הקהילה ומאיימת על הישרדותה.

הר הגעש שלפתחו שוכנת הציונות מגיר לָבָה ערכית. עם החי על פי תהום אורג רשת ביטחון שאינה עשויה רק מחבלים של עוצמה, אלא גם מחוטים של מוסר: הקניית זכות וטעם לזהות העם ולהישרדות האומה. לגיטימציה זו היא תנאי הכרחי, קיומי. השיח המוסרי, המשקף תמורות באופייה של האומה ובדרכי התמודדותה עם האימה, מלמד גם על אחריתה – לשבט או לחסד. צדקת הציונות לא צריכה להיות נקודת המוצא לשיח הישראלי, אלא תוצאה אפשרית שלו. אין אלה מותרות אלא דיני נפשות.

הפוסט על פי תהום – אוריאל אבולוף הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

"המסר העולה בעיני בכתיבת הספר – צניעות. למודיעין יש תפקיד חשוב בקבלת החלטות טקטיות ואסטרטגיות לכל אורך ההיסטוריה הביטחונית שלנו, אך כדאי להיות צנועים באשר לחשיבות עצמית חסרת גבולות לעתים, ובעיקר להעריך את מה שעשו קודמינו, לא הכול הומצא על ידינו..".

"לוחמי הסתר – המודיעין הישראלי– מבט מבפנים"הוא ספר חובה למשרתים בעבר ובהווה במודיעיןהישראלי, מתנה ראויה לצעירים העומדים להתגייס לצה"ל ולכל מי שמתעניין בביטחון המדינה ובתולדות ישראל, צה"ל וקהילת הסוד.

בידו האמונה של מי שהיה שותף למעשה הבנייה, פורס בפנינו אפרים לפיד את סיפור התפתחותו של המודיעין הישראלי מראשיתו –ובדגש על שנות ה‑60 וה‑70 – יריעה רחבה ומורכבת של הנסיבות, האיומים וההזדמנויות שהפכו את המודיעין הישראלי לאחד הטובים בעולם. ולגבי אזורנו – ייתכן הטוב בכולם.

זהו סיפור של מאבק מוחות, של התמודדות רצופה בהתמדה והכרעה, פעם אחר פעם. על חדשנות והתחדשות, שתרמו רבות ברבות השנים להפיכתה של ישראל לאומת סטארט‑אפ ולמעצמה טכנולוגית.

אבל יותר מכול זהו סיפורם של אלפי אנשים,שאפרים הכיר רבים, רבים מהם, שבמסירותם, אחריותם, יוזמתם ותושייתם הפכואת הבלתי‑אפשרי לאפשרי.

אהוד ברק

הפוסט לוחמי הסתר המודיעין הישראלי – מבט מבפנים הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

אולם, כפי שמראה החוקר והאדריכל איל ויצמן בספר פורץ-דרך זה, כדי להבין לעומקו את המרחב החדש לגמרי שיצרה ישראל בשטחים הכבושים, אין די בייצוגים הדו-ממדיים הרגילים. הארכיטקטורה של מפעל הכיבוש, השליטה וההתיישבות האדיר שכוננה ישראל בשטחים הכבושים היא תלת-ממדית, מרובדת, גמישה, כאוטית, ועם זאת מתוכננת להפליא. היא צומחת מבטן האדמה, שם היא יונקת את מאגרי המים התת-קרקעיים, תרה אחר ממצאים ארכיאולוגיים וחופרת מנהרות; היא מעצבת מחדש את פני הקרקע, הורסת ובונה, נתלית בחוקי הקרקע העות'מאניים ומנצלת את הטופוגרפיה הטבעית, ומייצרת טופוגרפיה מלאכותית חדשה באמצעות מערכת מסועפת של מחסומים, מכשולים וחומות, כבישים עוקפים, גשרים ומנהרות, ולמעשה בונה מעין ארץ רב-מפלסית (אך חד-סטרית) שבה נכבש גם המרחב האלקטרו-מגנטי המרשת את פני הקרקע באנטנות (שבמהרה עתידות להפוך למאחזים), והמרחב האווירי והחללי שוקק כלי טיס בלתי-מאוישים, מסוקים, מטוסים ולוויינים שמקיימים שגרה מתמדת של שליטה, מעקב ותקיפה.

״ארץ חלולה״ עוקב אחר התפתחותם של הרעיונות הארכיטקטוניים שסייעו, כפי שטען קצין ישראלי בכיר, להביא את הכיבוש הישראלי ״לרמה של אמנות״: כיצד חוק עזר עירוני שנקבע על ידי מושלה הצבאי הראשון של ירושלים מטעם המנדט, רונלד סטורס, אפשר לישראל להפוך את אבן הגיר לדבק הקדוש שיאחה את קרעי ירושלים המאוחדת; כיצד חילוקי הדעות האסטרטגיים בין הגנרלים על אופני ההיערכות הצבאית מול הצבא המצרי בתעלת סואץ השפיעו על מדיניות ההתיישבות בגדה המערבית; כיצד עשה הצבא שימוש בתיאוריות פוסט-מודרניות רדיקליות כדי לרענן את תורות הלחימה שלו; ובעיקר כיצד, בתוך חמישים שנה, הפך מפעל הכיבוש הישראלי לצורה מתוחכמת ויעילה של אפרטהייד אנכי.

ארץ חלולה ראה אור לראשונה באנגלית ב-2007. בזכות כתיבתו של ויצמן, שמשלבת תחקיר עובדתי, מחקר תיאורטי והיסטורי ופעולה יישומית בשטח בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם, נחשב כיום הספר לאחד הטקסטים החדשניים והמקוריים ביותר שנכתבו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט ועל המרחבים החדשים של המאה ה-21 בכלל.

המהדורה העברית של הספר כוללת אחרית דבר מ-2017 הבוחנת את התפתחות מפעל הכיבוש בעשור שחלף מאז התפרסם לראשונה, שבמהלכו כמעט הוכפלה אוכלוסיית המתיישבים בשטחים הכבושים.

הפוסט ארץ חלולה – אייל ויצמן הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

כשאניטה דֶסַאי, הסופרת ההודית הנודעת בת השמונים, רואה את קרית ארבע בעת ביקורה בחברון, היא כותבת:

זה לא כל-כך מבצר, העיר הזאת, יותר פרבר עירוני מצוחצח. לדירות יש מרפסות עם פרחים, בחצרות יש עצים. מכוניות יוצאות ונכנסות בשערים. השמש זורחת. כמה נורמלי כל זה. אבל לדירות בטח יש חלונות, ומן החלונות האלה הדיירים יכולים להביט ולראות מעֵבר לרחוב את העיר העתיקה של חברון, עיר הרפאים. כשהם מביטים לשם, מה הם חושבים? או שאולי הם לא חושבים, ופשוט מקווים שהיא תיעלם בתוך ענן של אבק, כמו רוח רפאים?

והסופר האמריקאי מייקל שֵייבּוֹן, המתאר את ביקורו בבית חרושת לסבון בשכם, כמו עונה על השאלה הזאת:

הקשבתי למר טְבֶּלֶה מדבר, ומצאתי את עצמי חושב אותו הדבר שחשבתי בימים שבהם סיירתי במזרח ירושלים, שם מתנחלים ממומנים-היטב מנסים לדחוק החוצה את תושבי סילוואן, או בחברון, שם אוסרים על התושבים הערבים המקומיים להיכנס לרחוב הראשי ולחנויות שלהם, או בסוּסיא, שם נאלצו התושבים לעבור לאוהלים מאולתרים אחרי שכל הכפר שלהם נגזל מהם. ומה שחשבתי הוא: האנשים האלה לא הולכים לשום מקום.

הפוסט חמישים 1967-2017 – איילת ולדמן הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.

החודש הסוער הזה מתואר על ידי מיכאל בר-זהר בקצב מרתק ועוצר נשימה, יום אחר יום, שעה אחר שעה. הספר חושף את הסודות הכמוסים שמאחורי המאורעות הפוליטיים והצבאיים ערב המלחמה ובמהלכה.

בר-זהר מתאר את הצעדים הגורליים של קברניטי ישראל והעולם – ולצדם את קורותיהם של כמה אזרחים ואנשי צבא שמייצגים את החברה הישראלית ואת צה"ל של אותם ימים. בצד תיאור פגישתו של אבא אבן עם שארל דה גול, המצוטטת כמעט מילה במילה, מתוארת דמותו של הטייס רס"ן אריה בן-אור, שנפל ביום האחרון למלחמה. בצד מהלכים פוליטיים מורכבים בירושלים, ערב הקמת ממשלת אחדות לאומית, מסופרת מלחמתה הפרטית של אסתר ארדיטי-זלינגר, הצעירה הירושלמית שזכתה לכינוי "המלאך של הצנחנים". לבטיו של הנשיא לינדון ג'ונסון, היסוסיו של ראש הממשלה לוי אשכול והכרעותיו של משה דיין – הם גם הרקע למלחמתם הפרטית של סרן עמוס כ"ץ, גיא יעקובסון ואחרים.

החודש הארוך ביותר שונה מכל הספרים שהתפרסמו עד כה על מלחמת ששת הימים. זהו ספר מרתק, השובה את לב הקורא למן המילה הראשונה, ויחד עם זאת משמש כמחקר היסטורי בעל חשיבות רבה, שהתפרסם גם בארצות הברית ובאירופה.

הפוסט החודש הארוך ביותר – מיכאל בר-זהר הופיע לראשונה ב-הסיפור הבא.